גזר דין למתכנן פיגוע דריסה כנגד חיילי צה"ל

רמ"שית: רב"ט דניאל ידיד 

מתורגמן: טור' סיף סאלמה

השופטת רס"ן לידור דרכמן :

רקע

1. הנאשם, מחמד עבד אלחלים עבד אל חמיד סאלם, הורשע ביום 30.8.2017, על-פי הודאתו, בארבע עבירות שעניינן ניסיון לגרימת מוות בכוונה, לפי סעיף 209(א) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-20098 וסעיף 198 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התשע"ה-2015.
2. הנסיבות שעמדו בבסיס הרשעתו פורטו בכתב האישום, כדלקמן: הנאשם תכנן לבצע פיגוע דריסה כנגד חיילי צה"ל. ביום 10.12.2015, נודע לנאשם כי כוחות צה"ל נכנסו לכפר אללבן אל ע'רבי. לאחר שהבחין בשני חיילי צה"ל חוצים את הכביש ומתקדמים לעבר ג'יפ צבאי שהיה במקום, בסמוך לו שהו שני חיילים נוספים – החל בנסיעה לכיוון ארבעת החיילים, הגביר את מהירות נסיעתו, הסיט את רכבו לכיוונם, דרס אותם והתנגש בג'יפ הצבאי במטרה לגרום למותם. כתוצאה מפיגוע הדריסה, נפגעו החיילים ונזקקו לטיפול רפואי. הנאשם המשיך בנסיעה ממקום הדריסה עד שנטש את רכבו ושב לביתו. נוכח האמור, הורשע הנאשם, כאמור, בארבעה פרטי אישום של ניסיון לגרימת מוות בכוונה.
3. לאחר שבאו ביניהם בדברים, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון חלקי, במסגרתו הודה הנאשם בכתב האישום. הצדדים הגיעו לתוצאה מוסכמת באשר לעונש המאסר בפועל שיוטל על הנאשם, אולם דעותיהם נחלקו באשר לפיצוי ההולם לנפגעי העבירה. נוכח האמור, נשמעו ראיות הצדדים לעונש.

ראיות הצדדים

4. במסגרת ראיות התביעה לעונש, נשמעה עדותו של אחד מקורבנות העבירה, חייל צה"ל בעת האירוע מושא כתב האישום – ט.ב.ש. – אשר העיד לפנינו על פיגוע הדריסה ועל הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו לו בעטיו. העד מסר כי במהלך סיור שגרתי שביצע במסגרת תפקידו בצה"ל, הגיח רכבו של הנאשם ודרס אותו וחיילים נוספים. העד מסר כי איבד את הכרתו וכי על כן אינו זוכר מה קרה לאחר מכן. אירוע הדריסה הוביל לפציעתו של העד בחלקי גוף שונים – הוא סבל משלושה שברים ברגל ימין ושבר ברגל שמאל; הגבלה משמעותית ביד ימין הכוללת פגיעה ביכולת לשאת משקל העולה על 2 ק"ג ביד זו; ופריצת דיסק. העד מסר כי היה מרותק לכיסא גלגלים במשך כשבעה חודשים, לאחריהם חזר ללכת והחל את שיקומו הנפשי. בהיבט זה, מסר העד כי הוא סובל מסיוטים בלילות והבזקים לעבר (Flashbacks) בתדירות יומית.
5. לצד עדותו, הגישה התביעה הצבאית מסמכים רפואיים המפרטים על אודות הנזקים שנגרמו לעד. ממסמכים אלה עולה כי הלה הגיע לבית החולים בלינסון כשהוא בהכרה מלאה עם חבלה עיקרית בשוק רגל ימין והתאשפז כפצוע טראומה. בבדיקת אורתופד נמצא שבר בפיבולה, ללא פגיעה עצבית והוא גובס. העד שוחרר לביתו יום לאחר פיגוע הדריסה וקיבל חופשת מחלה בת שבועיים ימים. כחמישה ימים לאחר הפיגוע, הגיע למחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי כשהוא מתלונן על כאבים בקרסול שמאל, שנמצאה נפוחה עם רגישות. רגליו של העד נחבשו והוא זומן להמשך מעקב וביקורת במרפאת טראומה.
6. שניים מקורבנות העבירה הגישו חומרים כתובים ומסמכים רפואיים המעידים אף הם על הנזק שנגרם להם בעקבות מעשיו של הנאשם. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינו של ל.ב., עולה כי העד אושפז בבית החולים בלינסון כשהוא סובל משברים בידו וברגלו השמאלית, עבר ניתוחים אורתופדיים ושוחרר מאשפוז לאחר כשבוע. עם שחרורו, קיבל חופשת מחלה בת 45 ימים והועבר להמשך אשפוז במסגרת שיקומית בבית החולים שיבא, שם שהה במשך 18 ימים. לאחר שחרורו מהשיקום, טופל במסגרת הצבא טיפול ברה"ני ולבסוף שוחרר מצה"ל על רקע קיומה של הפרעה פוסט טראומטית (PTSD). העד מוכר כבעל 33% נכות ממשרד הביטחון, בין היתר נוכח קיומה של פוסט טראומה כאמור, והוא הופנה מטעם משרד הביטחון להמשך טיפול במרפאה הפסיכיאטרית במרכז שיבא. בביקורו במחלקת פסיכיאטריה בשיבא, התלונן העד על קשיי הירדמות, סיוטי לילה, קושי בנהיגה ובנסיעה ברכב, מצב רוח ירוד והבזקים לעבר (Flashbacks). העד ממשיך בטיפול פסיכולוגי, נמצא במעקב פסיכיאטרי והוא נוטל טיפול תרופתי תומך. בדבריו הכתובים, מסר ל.ב. כי הוא מתקשה להמשיך לבצע פעולות פיסיות שהיה רגיל לעשות עובר לאירוע הדריסה, לרבות ריצה והליכה ממושכת, מבלי לסבול מכאבים עזים. עוד מסר, כי בעקבות האירוע הוא מתקשה לישון בלילות, מתעורר מסיוטים וסובל מחרדה ועל כן מטופל בטיפול נפשי באורח קבוע.
7. חייל נוסף שנפל קורבן למעשיו של הנאשם הוא ע.נ.. נ' עמד ליד הג'יפ הצבאי בעת שהנאשם פגע בו בעוצמה עם רכבו. כתוצאה מהפגיעה העד הורדם והונשם בשטח והובהל לחדר טראומה בבית החולים בלינסון. עיון במסמכים הרפואיים שהגיש מעלה כי העד הגיע לבית החולים כשהוא סובל משברים פתוחים ("עם עצם חשופה"), שברי מעיכה ותלישה של גיד הפיקה בשוק ובברך שמאל. העד נאלץ לעבור שבעה ניתוחים שונים בפרק זמן קצר, לרבות השתלת עור בשל חסר עור של כ-16 ס"מ ושחזור רקמה, קיבוע של השבר באמצעות מסמר תוך לשדי, תיקון של גיד הפיקה וכן מספר ניתוחי פתיחה, שטיפה והטרייה של עור ורקמות, נוכח חשד לזיהומים. צוין כי במהלך כל שהותו במחלקת פלסטיקה סבל מעליות חום ללא מקור ברור. עם שחרורו, הוחלט על המשך טיפול שיקומי במסגרת אשפוז וטיפול פיזיותרפי.
8. בדבריו הכתובים, מסר נ' כי עם פגיעת רכבו של הנאשם הוא מצא את עצמו מוטל על הכביש ללא יכולת לזוז כאשר "מסביב היה כאוס ורעש גדול...". הוא פונה כשהוא מורדם ומונשם לבית החולים, שם התעורר כעבור מספר שעות כשהוא "סובל מכאבים עזים בכל הגוף ללא תחושה ברגל שנפצעה". העד מסר כי היה מאושפז בבית החולים כשלושה חודשים, במהלכם עבר שבעה ניתוחים. לאחר תום אשפוזו, שהה העד בשיקום במסגרת אשפוז למשך שלושה חודשים נוספים ועד היום הוא ממשיך בהליך שיקומי שכולל פיזיותרפיה, כדורים, ריפוי בעיסוק, הידרותרפיה, טיפולים פסיכולוגיים ומעקב פסיכיאטרי. עד היום העד אינו מסוגל לכופף וליישר את רגלו השמאלית עד תום. אשר למצבו הנפשי, ציין העד כי בעקבות פציעתו "נכנסתי לדיכאון עמוק, איבדתי תקווה בחיים והרגשתי שהכול אבוד... לא ישן בלילות, סובל מסיוטים, פלאשבקים חוזרים ונשנים... חוסר תקשורת עם החברה והתבודדות. רוב הזמן אני עצבני, חסר סבלנות, סובל מאובדן זיכרון... נמצא היום באי וודאות מוחלטת".
9. עוד הועבר לעיוננו מכתבה של הגברת שלי הוכברג קמחי, פסיכותרפיסטית המטפלת בנ' מטעם משרד הביטחון. במכתבה, מתארת גברת הוכברג קמחי את הסבל הרב שהיה מנת חלקו של נ' מאז קרות אירוע הדריסה. במישור הפיזי, תיארה כאבים קשים מהם סובל העד, שימוש במקל הליכה, קושי במעבר ממצב ישיבה לקימה וקושי בישיבה ממושכת. במישור הנפשי, מסרה כי העד הגיע אליה לטיפול כשהוא שרוי בדיכאון קשה, עם מחשבות אובדניות, סובל מסימפטומים פוסט טראומטיים ומקשיים ניכרים בשינה. לכל אלה, כך נטען, השלכות על מצבו החברתי, נוכח הסתגרותו והתרחקותו מאנשים, מצב רוחו הירוד, רגזנותו וחוסר סבלנותו, הנובעים, כאמור, ממתח, חרדה וממחסור בשינה. כחלק מהסימפטומים הפוסט טראומטיים, תיארה גברת הוכברג קמחי כי העד, שהיה תלמיד טוב ושקל להמשיך ללימודים גבוהים, סובל גם מבעיות בריכוז ובזיכרון, המקשות עליו למצות את הפוטנציאל שלו.
10. בטיעוניה לעונש, טענה התביעה הצבאית כי קורבן העבירה הנוסף, נ.פ., לא היה מעוניין בקבלת כספי פיצויים ולפיכך, לא עתרה לפיצויים בעניינו.