גזר דין בתיק ת"פ 2662-04

במסגרת ת"פ 2662/04 בית משפט השלום בנתניה הורשעו הנאשמים, בשימוש במקרקעין וביצוע עבודות בניה ללא היתר ובניגוד לתוכנית החלה על המקרקעין עבירות לפי סעיפים 145, 146, 156-204 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן "החוק"), שימוש במקרקעין ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיפים 145 ו- 204 ביחד עם סעיף 208 לחוק, שימוש בקרקע חקלאית מוכרזת בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק, עבירה לפי סעיף 204 (ג) ביחד עם סעיפים 156 ו- 208 לחוק.

הנאשמים ביצעו עבודות בניה ושימושים חורגים במבנים נשוא הדיון בשטח כולל של 2,439 מ"ר הכל ללא היתר כדין כשאלו משמשים להם לצרכים של מסחר, ומשכך מדובר בשימושים שהינם שימושים חורגים ללא היתר ובניגוד לתוכניות החלות על המקרקעין שכן  מדובר במקרקעין לשימוש חקלאי בלבד על פי התוכניות החלות על מקרקעין אלו (תוכנית מתאר מקומית מס' גז/9/314 שפורסמה למתן תוקף בי.פ. 2430 עמ' 1587 מיום 13.4.78 וכן תוכנית מס' תמ"מ 3/שינוי 7 שפורסמה למתן תוקף בי.פ. 4879 מיום 14.5.00).

כמו כן המקרקעין הוכרזו כקרקע חקלאית מוכרזת (בהודעה שפורסמה למתן תוקף בי.פ. 4936 מיום 19.2.00).

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש שהוגשו בכתב בהסכמת הצדדים ציין בין השאר כדלקמן:

"המאשימה תפתח ותטען כי במקרים מהסוג הנדון, מקום שמדובר בעבריינות בניה ושימוש חורג במקרקעין על רקע כלכלי- מסחרי מובהק לצורך השאת רווחים הדרך הראויה להרתיע את העבריינים היא הטלת עונשים חמורים. המאשימה תוסיף ותטען כי יש מקום למדיניות עונשית מחמירה בסוג זה של עבירות, כפי שאומצה על ידי בית המשפט העליון. עבירות התכנון והבניה הן עבירות היוצרות נורמה ולפיכך, קיימת חשיבות שיגור מסר חד משמעי ומרתיע לפיו העבירה אינה משתלמת בעיקר בעבירות מהסוג הנדון במקרה זה כאשר מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת וכאשר אין חולק כי הן בוצעו מטעמים כלכליים גרידא. פגיעה בכיסו של העבריין על ידי הטלת קנסות כבדים היא האמצעי הראוי על מנת להרתיע את העבריינים הפוטנציאליים מביצוע עבירות בעלות אופי מ סחרי כלכלי כאמור".

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה העניפה לעניין הטלת עונשים מכבידים בגין עבירות כגון אלו שביצעו הנאשמים וביניהם לרע"פ 8701/08 מלכה וונש ואח' נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה - לודים, רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חבל מודיעין (מיום 9.6.09 - פורסם בנבו), רע"פ 1352/09 קבוץ עלומים נ' מדינת ישראל (מיום 4.6.09 - פורסם בנבו) וכן ע"פ (חי) 759-05-09 עפו אבו קאסם נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה צפון (מיום 15.7.09 - פורסם בנבו) בו הדגישו כב' השופט ד"ר ע. זרנקין הדברים הבאים וזו לשונם:

"הסכנה החמורה הינה שזילות זו של שלטון החוק אינה נותרת נחלתם של עברייני הבניה בלבד אלא שהיא מחלחלת לתחומים אחרים של החיים וסופה מי ישורנו. בעניין זה, נשואות העיניים כולן לעברו של בית המשפט, הן עיני אלו המכבדים את החוק ונוהגים על פיו והן העבריינים אשר לבם גס בחוק, ואלו גם אלו ראויים לכך כי בית המשפט יאמר את דברו בצורה ברורה בסוגיה זו. בענין זה אמירה מהוססת או כפל לשון אינם משרתים את המטרה. לא די באמירה נורמטיבית כי עבירות התכנון והבניה ועבירות של הפרת צווים שיפוטיים, עבירות קשות הן, שפגיעתם קשה בשלטון החוק, אם לא נלווית אליהם גם ענישה משמעותית התואמת את חומרתן".

בנסיבות אלו עתרה המאשימה לגזור על הנאשמים, ביחד ולחוד את העונשים המירביים כדלקמן:

קנס מקסימאלי על פי סעיף 61 (א)(3) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 בסך 75,300 ש"ח בגין בניית כל אחד מ- 7 המבנים המפורטים בכתב האישום ובסך כולל של 527,000 ש"ח בגין עבירה על פי סעיף 204 (א) ו- (ב) לחוק. קנס יומי מקסימאלי לכל אחד מן הנאשמים על פי סעיף 61 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בסך של 1400 ש"ח בגין כל יום בו עשו הנאשמים שימוש מסחרי בכל אחד מ- 7 המבנים למצער ממועד הגשת כתב האישום (קרי 30.11.04) ובסך כולל 3,371,200 ש"ח.

עוד טען ב"כ המאשימה כי ביהמ"ש מתבקש "ליתן צו מיידי להפסקת השימוש במקרקעין, וצו מיידי להריסת המבנים שיבוצע על ידי הנאשמים בתוך 3 חודשים ממועד גזר הדין וכן כי במידה ובתוך פרק הזמן האמור לא ייהרסו המבנים, תוכל היחידה הארצית לפיקוח על הבניה להרוס את המבנים ולחייב את הנאשמים בהוצאות ההריסה".

במסגרת הבאת הראיות לעניין העונש שיוטל על כל אחד מהנאשמים, עתר נאשם 1 להקלה בעונשם של הנאשמים בציינו בין השאר כדלקמן:

"אשתי נכה עקב תאונת דרכים, היא היתה יותר משנה בבית לוינשטיין ויצאה כשהיא נעזרת בכסא גלגלים. עד לפני שנה טיפלנו בכל העזרה הבריאותית לבד ולפני כשנה הבאנו עזרה של עובדת זרה. הסיבה שהגעתי למושב - כדי להתפרנס וכדי שאטפל באשתי. אני בוגר בית ספר חקלאי ועסקתי בחקלאות שנים רבות עד לתקופה האחרונה, אני מגיש לבית המשפט את המסמכים הרפואיים הנוגעים למצבה הרפואי של אשתי  - מוגשים כולם יחד ומסומנים נ/1. באשר למצבי הרפואי אני סובל היום מלחץ דם גבוה, סכרת, בעיות בלב. אני משתמש ב- 12 כדורים ליום בגלל המצב הבריאותי וכלי הדם וכדי לאזן את לחץ הדם והסכרת ועקב הסכרת יש לי בעיות בעיניים בראיה. עדיין אני עובד ככל יכולתי במשק באותם המבנים נשוא הדיון. בלי זה לא תהיה לי פרנסה. כחלקאים לא תכננו את עתידנו ולא עשינו תוכניות פנסיה ואנו מתקיימים כיום באופן שיגרתי מבלי שנהיה במצב כלכלי טוב ואני עדיין משלם  משכנתא מעל 500,000 ש"ח, חוב לבנק טפחות. יש לי 3 ילדים בני 30 ו- 40 שאף אחד מהם אין להם דירה ואנו חיים ומתקיימים ולכן אני מבקש התחשבות מירבית ככל שניתן". עוד ציין "רוב המבנים ריקים, יש לי מקום של כלי עבודה ששם אני מאחסן אותם. מינואר 2010 רוב המבנים ריקים ולא נעשה בהם שימוש". ובאשר לשימוש שנעשה במבנים ע"י נאשמת 2 ציין כי "כיום נעשה שימוש חלקי במבנה שבו היא עשתה שימוש על פי כתב האישום. המבנה הזה היה המסגריה של המשק".

נאשמת 2 במסגרת הבאת ראיות הנאשמים לעונש עתרה להקלה בעונשם של הנאשמים בציינה כדלקמן: "אין לי מסמכים רפואיים להעיד על מצבי הרפואי, מצבי הבריאותי ברמה הפיזית הוא טוב. אני היום בת 40 אבל מטופלת בהורים שאמא היא נכה כפי שציין אבי בעדותו ואמי עברה תאונת דרכים בשנת 1965 כשהיתה צעירה בת 20 ואני בעצם נולדתי לסיטואציה של אם נכה ואב שמטפל בה. זה שאמא שלי היום היא אם לשלושה ילדים זה לא מובן מאליו כי הוא הוגדרה כנס רפואי. העיסוק שבו אני עוסקת כיום כעצמאית מאז שהייתי בת 25 והשתחררתי מצה"ל אני עוסקת בזה באופן שוטף יום יומי ללא השהות הפיזית במשק של ההורים הן המגורים במשק והן בניהול העסק במשק לא הייתי מסוגלת להקים משפחה, אני היום אם לשלושה ילדים ובמקביל לתמוך בהורים בכל מה שמשתמע בכך. אימי בת יחידה שהיתה מטופלת באם חולת אלצהיימר ובגלל מצבה של אימי שהיתה נכה ולא היתה מסוגלת לטפל באמה שלה אני בתור נכדה יחידה שיש לי שני אחים צעירים ממני כל העול בטיפול בסבתא נפל עלי על כל המשתמע בכך וזה עשיתי לפני גיל 40 כשהייתי ילדה צעירה ומרגישה את העול. אני היום גאה ברמה האישית למקום שהגעתי אליו ולא הייתי מסוגלת להגיע לזה אלמלא מקום הפיזי בשהותי במשק ההורים ועיסוקי בתחום המשק. בגלל השתלשלות העניינים צמצמנו כל נושא השימוש החורג ושינינו את אופן מתן השירותים שלנו ורוב הציוד שלי יושב אצל לקוחות כגון אינטל, חברת חשמל וכיוב'. חלק מהשירותים שאנחנו נותנים זה במות לאירועים, שבוע הבא אנו עושים 3 אירועים בתרומה ללא תמורה אחד מהם לעמותת פתחון לב באמפי רעננה, עמותת זכרון מנחם לילדים חולי סרטן, קייטנה שמנוהלת על ידם, עמותת אחים לחיים של פצועי צה"ל לכן אני מבקשת התחשבות מירבית. במשך כל חיינו וגם אבא שלי מאז הפציעה של אמא שלי מעולם לא ביקשנו סעד מהמדינה, ביטוח לאומי ותמיד עשינו הכל בכוחותינו ולא נזקקנו לאיש למרות שיכולנו לפנות לגורמים ברשויות. הסעד היחיד שיש לנו היום זה העסקת עובד זר לצורך הטיפול באמא".

ב"כ הנאשמים עתר להקלה בעונשם של הנאשמים בציינו כדלקמן:

"מדובר בתיק שעניינו שימוש במקרקעין ולא הפרת צו שיפוטי. מדובר בשני נאשמים שהם יחידה כלכלית אחת, אב ובתו, האחד בעל הנחלה והשניה משתמשת בנחלה כאשר כל השימושים נעשו במסגרת השטח של הנחלה. מדובר במשפחה של חקלאים שהתפרנסה שנים רבות מחקלאות ולמעשה היתה קריסה של נושא החקלאות וכתוצאה מכך נעשה שימוש חורג שהתבצע על ידי המשפחה עצמה. עקרונית גם הרשויות, מינהל מקרקעי ישראל מכירים את הזכות של המתיישבים לבצע שימוש חורג כמובן בשטחים ובהיתרים מתאימים מה שלא מתקיים כאן בענייננו אבל עצם השימוש החורג כשלעצמו איננו פסול בראיית החוק אלא כפוף להיתרים. הנסיבות האישיות כפי שפורטו על ידי שני הנאשמים מדברות בעד עצמם, אם המשפחה שסביבה כל הנושא היא לא נאשמת בתיק זה וסביבה התרחשו הרבה אירועים במשפחה עצמה כולל הטיפול בה. אני מבקש להקל בעונשם של הנאשמים ומציג לבית המשפט פסיקה שניתנה בעניינים דומים של בית משפט זה ת.פ. 3263/02  גן אירועים שטח של 15 דונם בעניין מדינת ישראל נ' מזל כהן סך הכל יש קנסות כוללים בתיק זה שמגיעים לסך של 175,000 ש"ח וגם אם נלך לשטח המבונה באותו מקרה שהוא כ- 4000 מ"ר מגיעים לקנס של כ- 30 ש"ח למ"ר וניתנו 12 חודשי עיכוב ביצוע של הצווים השיפוטיים. תיק 40570/06 גזר דין מ- 12/08 מדינת ישראל נ' יהודה עוקב 1000 מ"ר שימוש חורג כמחסן אין הרשעות קודמות, ארכה של 24 חודשים ו- 45,000 ש"ח קנס כולל לגבי כל הנאשמים והיו שם 3 נאשמים. תיק 60010/08 גזר דין מאפריל 2009 מדינת ישראל נ' אריזון רענן שם מדובר על מבנים ללא הרשעות של 500 מ"ר עם  15,000 ש"ח קנס, דחייה של הצווים השיפוטיים למשך 12 חודשים. פסק דין נוסף 15500-05-09 עירית נתניה נ' פריזמה השקעות מדובר ב- 720 מ"ר, שלושה הנאשמים והקנס הכולל 30,000 ש"ח.  מגיש את אסופת פסקי הדין - מוגשת ומסומנת נ/2.

מבקש שלא להחמיר עם הנאשמים אלא להתחשב במצבם המיוחד כפי שבא לידי ביטוי בראיות לעונש וכך גם אני מפנה לטיעוני התובע בכתב שאף הוא מפנה למספר המטרים שבהם נעשה שימוש ללא היתר. לאור האמור מבקש שכל צו שיפוטי שיינתן להפסקת השימוש החורג וכל צו הריסה וצו התאמה להיתר שינתן ידחה ביצועו לתקופה ארוכה על מנת שהנאשמים יוכלו לפעול לצורך הכשרת הבניה והשימוש בה או להריסה. הזמן שהתביעה עתרה לו של 3 חודשים הוא קצר מאוד ולא מעשי ולכן אבקש שהתקופה תהיה ארוכה יותר כפי שמופיע בגזרי הדין שהגשתי לבית המשפט וסומנו נ/2 וכן להקל בגובה הקנס שיוטל על כל אחד מהנאשמים".

לאחר ששקלתי בזהירות יתרה טיעוני הצדדים אומר כי העבירות שעבר כל אחד מהנאשמים הינן עבירות חמורות ביותר.

כפי שנפסק לא אחת - חוק התכנון והבניה דורש תחילת עבודה הבאה במסגרת עבודות הטעונות היתר ושימוש בה, רק לאחר שאותה עבודה ושימוש בה חוסים תחת היתר כדין במשמעות החוק.

ברור הוא, כי ללא היתר בניה כדין לעבודות בניה הטענות היתר ושימוש בעבודות בניה אלו ובמקרקעין - אין מקום להתחלת בניה ושימוש בה וזאת ידעו הנאשמים היטב.