גזר דין בתיק ת"פ 2514-12

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של אספקת סמים מסוכנים ואיומים.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 16.7.12 מכר הנאשם לשניים אחרים סם מסוכן מסוג קנבוס. בתמורה לסם קיבל הנאשם מכל אחד מהרוכשים סך של 50 ש"ח ובסך הכול 100 ש"ח.  בנוסף, במשך תקופה של כשלושה חודשים מכר הנאשם לאותם שניים, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, סמים מסוכנים מסוג חשיש בחמישה מועדים שונים. בתמורה לסם קיבל הנאשם מכל אחד מהרוכשים סך של 50 ש"ח ובסך הכול 100 ש"ח בכל אחת מהמכירות. כמו כן, על פי עובדות כתב האישום, ביום 15.8.12 בתחנת המשטרה איים הנאשם על שוטר בפגיעה בגופו ובבני משפחתו במטרה להפחידו או להקניטו. בעת שביצע השוטר לנאשם בדיקת סמים, לאחר סיום חקירתו ובהמשך עת הובל אל חדר הזיהוי, איים הנאשם על השוטר בכך שאמר לו, בין היתר, כי "יוריד אותו" ו"יחכה לו ולבני משפחתו", הזמין אותו ל"פייר פייט" ואיומים נוספים בנוסח זה.
3. לנאשם שלוש הרשעות קודמות. הנאשם הורשע בבית משפט לנוער ביום 16.11.11 בעבירה של החזקה ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית (ת"פ 41058-06-10). על הנאשם הושת, בין היתר, עונש מאסר על תנאי בן חודשיים  למשך שנתיים לגבי עבירה של שימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית. בהמשך, ביום 27.11.11 הורשע הנאשם בבית משפט שלום  בעבירה של היזק בזדון ובעבירה של תקיפה סתם (ת"פ 50434-11-10). גם במקרה זה נגזר על הנאשם, בין היתר, עונש מאסר על תנאי בן חודשיים למשך שנתיים לכל עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), לכל עבירה לפי סעיף 452 לחוק ולכל עבירה לפי סעיף 379 לחוק. הנאשם הורשע פעם נוספת ביום 9.2.12 בביצוע עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי (ת"פ 51667-06-11). במסגרת גזר דינו, התחשב בית משפט בכך שהוטל על הנאשם זה מכבר מאסר על תנאי בגין עבירה זו, ולכן הטיל עליו קנס בלבד. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בעניין הפעלת עונשי התנאי שהושתו על הנאשם, אליה אדרש בהמשך (פסקות 15-18 להלן). 
4. ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 20 חודש בגין העבירות בהן הורשע ולהפעיל במצטבר את שני המאסרים המותנים שהושתו עליו בגין עבירותיו הקודמות, כך שיוטלו עליו בסך הכול 24 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שנתנה לו בעבירות הקודמות. הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו כאשר מרחפים מעל ראשו שני עונשי מאסר על תנאי. מתסקיר המבחן עולה כי הנאשם מתקשה ליטול על עצמו אחריות. קיימת סכנה בהישנות העבירות ויש לייחס חשיבות רבה להגנה על שוטרים. לעומתה, טען ב"כ  הנאשם שיש להסתפק בתקופת המעצר שהנאשם מרצה, תקופה של כחודשיים וחצי. ב"כ הנאשם הצביע על התמורה הכספית הנמוכה הכוללת שקיבל הנאשם תמורת הסמים שמכר, המעידה, לדעתו, על מכירת כמות מזערית של סם. כמו כן, ב"כ הנאשם הפנה לכך שהנאשם הודה במעשיו, שמדובר במאסר ראשון שלו וניתן התרשם שהנאשם למד לקח, במיוחד לאחר שהתנסה בטעמם המר של שלילת חירותו ותנאי המעצר.

מתחם הענישה

5. דומה שאין צורך להכביר מילים על הפגיעה הנשקפת ממעשיו של הנאשם. רבות נאמר על הסכנה החמורה שעבירת הסחר בסמים מציבה לשלום הציבור ועל כך שהמאבק התמידי בעבירות אלה דורש מדיניות ענישה הולמת. בצד האמור, עבירות אלה אינן עשויות מקשה אחת. קיים רצף של חומרה ושוני בנסיבות עבירתן. לפיכך יש למקם את סוג העבירות שנעברו על ידי הנאשם במקרה דנן בתוך הרצף הכללי של עבירות הסחר בסמים ולקבוע את מתחם הענישה המתאים. כאמור, עסקינן במספר עסקות של סחר בסמים מסוג חשיש וקנבוס בשישה מועדים שונים.
6. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה פסקי דין במסגרתו נדחה ערעור בגין עונש של 5 שנות מאסר בפועל שהוטל על המערער בגין עבירות של סחר בסמים, כאשר בית המשפט אישר חישוב של כ-6 חודשי מאסר עבור כל עסקה (עפ"ג 10098-12-10 שחר הני עזרא נ' מדינת ישראל (7.3.11)
7. ב"כ הנאשם  הפנה  לפסיקה אשר במסגרתה הוטלו עונשי מאסר בדרך של עבודות שירות (עפ"ג 2458-08-10 מדינת ישראל נ' אברהם מאיה (13.12.10); עפ"ג  51327-03-11 מדינת ישראל נ' סהלו (14.6.11)), לפסיקה אשר במסגרתה הוטלו עונשי מאסר בפועל לתקופות קצרות ביותר (עפ"ג 41067-03-12 מדינת ישראל נ' טארק חושייה (15.7.12) במסגרתו הטילה ערכאת הערעור עונש מאסר בפועל לתקופה של 100 ימים בניכוי ימי מעצר), לפסיקה במסגרתה הושתו עונשי מאסר לתקופות שבין 5 ל-6 חודשי מאסר בפועל, כאשר בחלקן דובר בסם מסוג קוקאין (עפ"ג 49086-06-11 מדינת ישראל נ' פיטוסי (14.9.11); עפ"ג 1264-12-09 מדינת ישראל נ' פאיק סמנודי (11.10.10); עפ"ג 8927-06-11 מדינת ישראל נ' נאסר סלמאן (12.9.11)) וכן לפסיקה בה הושת עונש מאסר ארוך יותר של 12 חודשי מאסר בפועל אולם בנסיבות חמורות יותר )עפ"ג 37672-06-10 מדינת ישראל נ' שלום נחום (15.7.10)).
8. עיינתי בפסיקה נוספת אשר דנה במספר עסקות של מכירת סם מסוג חשיש או קנבוס, אשר במסגרתה נעו העונשים בין עונש מאסר בדרך של עבירות שירות (עפ"ג 11703-03-09 שימי מדן נ' מדינת ישראל (28.10.09)), מאסרים בפועל לתקופות שבין 5 עד 6 חודשי מאסר (  עפ"ג 7858-11-09 אבו ענאם נ' מדינת ישראל (20.1.10); עפ"ג 8927-06-11 מדינת ישראל נ' נאסר סלאמן (12.9.11)) ומאסרים בפועל לתקופות ארוכות יותר (עפ"ג 17429-03-09 שרעבי נ' מדינת ישראל (16.7.09); (עפ"ג 40730-03-11 מדינת ישראל נ' אליאס זרינה (18.5.11)).
9. לאור הפסיקה שהובאה בפני, אני סבורה שמתחם הענישה ההולם בגין סוג העבירות שביצע הנאשם נע בין עונש שאינו כולל מאסר בפועל לבין מאסר בפועל למשך 18 חודש.
10. יצוין, כי בנסיבות המקרה שלפני, איני סבורה שיש לקבוע מתחם ענישה גם בנוגע לעבירת האיומים. מבלי להקל ראש בחומרת עבירה זו, מדובר בעבירה נלווית לעבירה העיקרית, אשר נעברה בתוך תחנת משטרה, כאשר לשוטר לא נשקפה כל סכנה אמיתית מהנאשם. על אף שדברי הנאשם היו דברי בלע, הם כללו בעיקר דברי התרברבות ורהב שדומה כי אין לייחס להם משמעות יתרה.   

גזירת העונש המתאים

11. הנאשם הוא בחור צעיר, כבן עשרים, אשר שב ומבצע עבירות על רקע מעורבותו בסמים. יש ליתן את הדעת גם להחמרה שחלה באופי העבירות, כאשר באישום הנוכחי הורשע הנאשם בסחר בסמים ולא רק בשימוש בסמים לצריכה עצמית. כמו כן, יש ליתן משקל אף לכך כי אין מדובר בעסקה אקראית, בודדת, אלא בסדרת עסקות אשר תמורתן קיבל הנאשם תמורה כספית. לפי האמור בתסקיר שירות המבחן שהוצג בפני, הנאשם מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ולהבין את השלכותיהם, בעיית ההתמכרות לסמים היא הגורם למעשיו, והבעת נכונותו לערוך שינוי מונעת ממקור חיצוני של השגת הקלה במצבו המשפטי ולא ממקום פנימי של מצוקה ממצבו. מטעם זה, נמנע שירות המבחן מלהמליץ המלצה טיפולית בעניינו.
12. העיד בפני אביו של הנאשם. האב ביקש כי תינתן לבנו הזדמנות נוספת וכי משפחתו תעשה כל אשר לאל ידה לסייע לו בכך. אף הנאשם העיד בפני, הביע חרטה בפני בית המשפט ובפני הוריו על מעשיו והבטיח כי לא ישוב עליהם. איני מטילה ספק ברצונם הכן של הורי הנאשם לסייע בידו לצאת מהסבך אליו נקלע. התרשמתי כי קיימת אהבה ומסירות רבה בקשר ביניהם לבין בנם וכי הם תומכים בו ומגנים עליו. דא עקא, לעיתים האהבה מקלקלת שת השורה, והתרשמות שירות המבחן בעניין זה היא כי אין הם מסוגלים להציב לבנם את הגבולות להם הוא זקוק. בנסיבות אלה, חרף דברי הנאשם ואביו, אשר מצאו מסילות לליבי, אני סבורה שיש מקום ליתן עדיפות לשיקול ההגנה על הציבור, ולפיכך איני מוצאת שזהו המקרה המתאים לשחרור הנאשם כבר עתה, כפי שביקש סנגורו.
13. מהאמור עולה כי שיקול ההגנה על הציבור מחייב להורות על מאסרו של הנאשם, על מנת להרחיקו מהחברה ולמנוע ביצוע חוזר ונשנה של עבירות, ולו לפרק זמן מוגבל. ברם לעניין אורך מאסרו, יש לשקול לזכות הנאשם את הודאתו, אשר חסכה זמן שיפוטי ניכר. יש להביא בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם ואת העובדה כי לו זו הפעם הראשונה בה הוא יושב מאחורי סורג ובריח. ניתן לקוות כי התנסות קשה זו תרתיע את הנאשם ותמנע ממנו הסתבכויות נוספות. משקל מיוחד יש ליתן לכך שלפי דברי ב"כ הנאשם, הנאשם הפסיק להשתמש בסמים לפני חמישה חודשים. כן יש ליתן משקל גם לכך שהעבירות בהן עסקינן אינן באות בגדר רמת החומרה הגבוהה, על פי טיבן ונסיבות ביצוען. אף עבירת האיומים נגד שוטר, למרות שאין להקל בה ראש בשים לב לאינטרס הציבורי המובהק להגן על שוטרים מפני התנהגות אלימה ומבזה כלפיהם, אינו מצוי ברף החמור.
14. עריכת האיזון הראוי בין השיקולים השונים אינו קל כלל עיקר במקרה זה. מחד גיסא מעשיו של הנאשם מעידים על הסתבכות גוברת והולכת בעבירות הסמים ולפי האמור בתסקיר המבחן הנאשם אינו מפנים את החומרה שבמעשיו. מאידך גיסא, אני סבורה שיש ליתן משקל משמעותי לגילו הצעיר של הנאשם ולכך שזו הפעם הראשונה בה הוא יושב בין כותלי הכלא. אין לומר נואש מהאפשרות כי התנסותו של הנאשם בישיבה בכלא, שאין ספק כי היא קשה עליו מאוד, תעורר את המפנה הרצוי בחייו. לאחר התלבטות, סברתי שיש להטות את הכף לכיוון ענישה מקלה יותר, בבחינת "הזדמנות אחרונה" המוענקת לנאשם על מנת לתקן את דרכיו.

      הפעלת עונשי המאסר על תנאי

15. בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי הפעלת עונש המאסר על תנאי שהוטל עליו בגין עבירת שימוש בסמים לצריכה עצמית ועבירת איומים. ב"כ המשיבה ביקשה כי שני עונשי מאסר אלה יופעלו במצטבר לכל עונש שיושת על הנאשם בתיק זה. ב"כ התובע מתנגד להפעלתם ולמצער בקשתו היא, כי עונשים אלה יופעלו בחופף למעצרו של הנאשם.
16. אשר לעונש המאסר בר הפעלה בגין איומים, הפנה ב"כ התובע את תשומת הלב לכך כי בסופו של יום בת"פ 50434-11-10 הורשע הנאשם רק בעבירה של תקיפה סתם והיזק בזדון, ולא בעבירת האיומים ולפיכך הטלת עונש מאסר על תנאי בגין ביצוע עבירה זו היא, לטענתו, בבחינת "טעות סופר". אומר מייד כי בטענה זו אין כל ממש. אף ב"כ הנאשם אינו כופר בסמכות בית המשפט לגזור על הנאשם עונש של מאסר על תנאי הכולל עבירה של איומים, וזאת גם אם כיבד את ההסדר בין הצדדים ונמנע מלהרשיע אותו בגין עבירה זו. חרף האמור, בשים לב לכך שבמקרה דנן מדובר בעבירה אחת בלבד, ולנסיבות הקלות בהן היא נעברה, אני מוצאת לנכון להאריך את תקופת התנאי ולהימנע בשלב זה מלהפעילו.