נאשמת 1 (להלן:"
הנאשמת") הואשמה ב- 34 אישומים ב-ת.פ. 5897/99: אישומים 33-1, ואישום 35. .
כתב האישום ב-ת.פ. 4254/98 ייחס לה ביצוע עבירות מס במהלך השנים 1996-1995.
לאחר שמיעת ראיות, הורשעה הנאשמת בביצוע העבירות נשוא אישומים 27-1, 33-30, ו- 35, בת.פ. 5897/99, וכן הורשעה בכל העבירות נשוא ת.פ. 4254/98, כמפורט בהכרעת דין מפורטת (ראה: עמ' 5169-4909 לפרוטוקול).
הנאשמת זוכתה מחמת הספק מהעבירות נשוא אישום 25, וזאת לאחר שהתביעה לא איתרה את יוחאי שמול - מנהל חב' בסטפון מערכות תקשורת. בהיעדרו, נותרו אמירותיו לעד אבי וולף בבחינת "עדות שמיעה".
הנאשמת אף זוכתה מהעבירות נשוא אישום 27, לאחר שבית המשפט סירב לסמוך על עדותו של העד יעקב רונן, בעקבות אירוע מוחי בו לקה אשר השפיע על זיכרונו, עד כי לא הכיר את הנאשמת.
בנוסף לכך, לאור קביעת בית המשפט כי לא ניתן במקרים מסויימים לכרוך עבירה של קבלת דבר במירמה שבבסיסה קבלת נכס על פי מצג מוטעה, ביחד עם עבירה של גניבה ממעביד שבבסיסה נטילת חפץ לאחר שהתקבל בהסכמת הבעלים - זוכתה הנאשמת מביצוע עבירה של גניבה ע"י מנהל שיוחס לה באישומים השונים, למעט שני מקרים בהם הורשעה בעבירה של גניבת מחשבון קסיו (אישום 29), וגניבת 61 בקבוקי יין (אישום 28) לאחר שאלו התקבלו במחסני חב' ישרס, ונכללו בכרטסת נ/20.
הנאשמת שהורשעה כאמור, באישום 29 בהקשר למחשבון, זוכתה באישום זה, מקבלת דבר במירמה של כסא מזכירה מחב' אופיס פלוס.
נאשם 2 (להלן:"הנאשם") הורשע לאחר שמיעת ראיות, עקב שותפותו הפעילה עם אשתו - הנאשמת, בביצוע העבירות נשוא האישומים 14, 15, 17, 19, 22,, 24, 26, ו - 35.
הנאשם זוכה מביצוע העבירות נשוא אישומים: 5, 6, 9,8, 16, 18, 20, 21, 23, 25, 27, 28, 29, 30, 31, ו - 34. כמו כן, זוכה מחמת הספק מביצוע העבירות נשוא אישום 32.
בפני בית המשפט עברו בסך עשרות עדים שיצרו תמונה עגומה של התנהלות הנאשמת אשר הוצאות תיפעול בית האבות התערבבו אצלה עם הוצאותיה הפרטיות, על פי הפרפרזה (של המלך לואי ה- 14) "בית האבות - זה אני".
בתאוות בצע בלתי מרוסנת "העמיסה" הנאשמת את הוצאותיה הפרטיות בבינוי, שיפוץ איבזור וגינון בתיה השונים בקיסריה, וביתה בשכונת דניה בחיפה, על חשבון בית האבות, וזאת בצד רכישת פריטים עבורה ועבור בעלה: פרטי קוסמטיקה, מתנות, שוקולד, והלבשה תחתונה בבית מרקחת כפר שמריהו בסכום של כ- 1,000 ש"ח מדי חודש, קופסאות שימורים בפאן מזון, מתנות בחב' ד.נ.א. ציוד משרדי, משקפיים לה ולבנה אצל סיידוב, מוצרי חשמל שונים וכיו"ב.
הנאשמים לא בחלו בחיוב בית האבות אף בפריטים קטנים שאינם יקרים יחסית, כגון: מתקן הסלמנדר של חב' תמהיל בסכום של 1,507 ש"ח.
על מנת להסתיר את מעשיה מפני הנהלת חב' ישרס, פיתחה הנאשמת דרכים יצירתיות לחיוב חשבון בית האבות, כך שבנוסף לנטילת ציוד ושירותים לצרכיה הפרטיים בהם נשא בית האבות, היא גם יצרה חיובים נוספים לבית האבות בדרכי תשלום נפתלות:
הגנן עם-שלום קיבל חלק משכר עבודתו בבתיהם הפרטיים של הנאשמים בקיסריה - בטובין שסופק לו בחנות של מתתיהו (בסך 6,000 ש"ח), וכן במצרכים שסופקו לו בבית מרקחת כפר שמריהו.
כמו כן, קיבל שכרו (כ- 10,000 ש"ח) בשטיחים בחנותו של לוי-צדק, ובמצרכים שונים שרכש בחנות של האחים רוקס. האחרונים סיפקו לו מדי חודש מוצרים בסכום של 1,500 - 1,200 ש"ח, בהתבסס על "פתקים משירי". כשבקש לחרוג מהיקף הסכום הנ"ל נדרש לקבל אישור טלפוני מהנאשמת או מהנאשם.
לאחר שנודע לנאשמת כי לספק ניסים זוארו מחב' תקשורת V.T.S יש תינוקת, הוא קיבל חלק משכרו בגין ביצוע עבודות בבית הנאשמים בקיסריה - בחלב מטרנה, חיתולים, ומגבונים בסכום של כ- 2,000 ש"ח, מבית המרקחת כפר שמריהו, ובית האבות חוייב בגין מוצרים אלו בתשלום עבור "אספקת ציוד רפואי" כביכול.
הנאשמת חייבה את בית האבות גם בעסקאות סיבוביות:
הגנן עם שלום היה חייב כספים לספק גצלר בגין סחורה שנטל עבור לקוחות אחרים. עפ"י הנחיית הנאשמת, הגנן ביקש חשבוניות מהספק גצלר, חשבוניות על שם בית האבות, ואלו הועברו להנהלת חשבונות של חב' ישרס, והאחרונה שילמה בלא יודעין עבור שכר עבודתו של הגנן בבתיהם הפרטיים של הנאשמים.
עיסקה סיבובית אחרת נעשתה עם זאב ממן אשר ביצע עבודות עבור הנאשמים בבתיהם בקיסריה. העד קיבל שירות מ"מתפרת אקספרס" עבור לקוחות פרטיים שלו, אך במקום לשלם מכספו עבור השירות שקיבל כאמור, הוא קיבל מ"מתפרת אקספרס" חשבונית על שם בית האבות. הנאשמת העבירה אותה לתשלום להנהלת חשבונות של חב' ישרס, וכך "כוסה" שכר עבודתו של זאב ממן בביתם הפרטי של הנאשמים.
