1. נאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") הורשעה, על-יסוד הודאתה בעובדות כתב האישום, בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה").
נאשם 1 (להלן: "הנאשם") הורשע אף הוא, על-יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בביצוע עבירה של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(ג) רישא לפקודה. דינו של הנאשם כבר נגזר, בגדרו אומץ הסדר הטיעון לעונש שגיבשו הצדדים, במסגרתו הושתו עליו 15 חודשי מאסר בפועל, שכוללים בחובם הפעלה חופפת של שני עונשי מאסר על-תנאי בשני תיקים נפרדים, וכן הוטל עליו מאסר על-תנאי.
2. אליבא דכתב האישום, ביום 27.3.07, בסמוך לשעה 21:40 לערך, הגיעה הנאשמת לביתו של הנאשם ברח' הלולב 43 בגבעת זאב, בעודה נוהגת ברכבה מסוג מרצדס מ.ר. 01-682-75 (להלן: "הרכב"), שם פגשה בנאשם, שמסר לה שקית, שהכילה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 102.60 גרם.
3. תסקיר שירות המבחן מלמדנו, כי הנאשמת בת 51, גרושה ואם לשתי בנות, הנתונה כיום במשבר נפשי, משפחתי וכלכלי. במשך השנים התקשתה הנאשמת לנהל אורח חיים יציב, הן במישור הזוגי והן בזה התעסוקתי, והסמים היוו בעבורה אמצעי למילוי תחושה קשה של ריקנות. הנאשמת אמנם גדלה במשפחה בת 5 נפשות, בה לא ידעה מצוקה חומרית, אך יחד-עם-זאת, מן הבחינה הרגשית והנפשית הנה סובלת מחסכים. אביה נפטר בעודה בת 18, ואילו אצל אמה התפרצה לאחרונה מחלת אלצהיימר, לדידה - באשמתה (מאז נערך התסקיר נפטרה האם ז"ל). הקשר עם אחיה לווה בעבר במשברים, ואילו הקשר שלה עם אחותה הבכורה נותק למספר שנים, אך הפך, נכון להיום, קרוב.
הנאשמת נטלה אחריות על ביצוע העבירה דנן, ולדבריה סייעו הסמים בידה לתפקד שעות רבות ביממה ללא שינה. היא שולבה בקהילה טיפולית כחלופת מעצר, בה שהתה משך מספר חודשים, ושאותה גם עזבה מפאת קשיים שחוותה. כיום מצויה הנאשמת בקשר טיפולי עם פסיכולוגית במכון הירושלמי לבעיות סמים, ובכלל זה גם נתונה לבדיקות שתן, הנקיות משרידי סם. בנסיבות אלו, המליץ שירות המבחן להעמיד הנאשמת במבחן למשך שנה, במהלכה תוכל להמשיך הטיפול במכון האמור, כמו גם להשית עליה, כעונש מרתיע ומציב גבולות, שאף מגלם התחשבות בנסיבותיה האישיות, מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות.
4. על-פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות נמצא, כי הנאשמת יכולה לעבוד בכל עבודת שירות ללא מגבלה. בתוך כך הומלץ, כי הנאשמת תרצה את עבודות השירות בבית האבות "עידן הזהב" (שכתובתו רח' אלעזר הגדול 13 בירושלים).
5. בגדר הראיות לעונש הגישה המאשימה את גיליון הרשעותיה הקודמות של הנאשמת, ממנו עולה, כי ביצעה בעבר, ביום 29.1.99, עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור, לפי סעיפים 275 ו-288 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ושבעטיין אמנם לא הורשעה אך נגזרו עליה 60 שעות של"צ (ת/1).
6. בשלב הראיות לעונש הביאה ההגנה מספר עדי אופי.
גב' א.ג., אחותה של הנאשמת, גננת במקצועה, העידה כי המדובר במקרה חריג ביותר במשפחה שחונכה על ערכים ואידיאלים, שלא יחזור על עצמו. בנוסף ציינה, כי הנאשמת מגדלת את שתי בנותיה למופת, כי מצבה הכלכלי של המשפחה קשה, וכי פניה מועדות לעבר השיקום והחיים הנורמטיביים, תוך הבעת חרטה כנה על מעשיה. לפיכך, עתרה להקל בעונשה של הנאשמת.
מר י.ק., בעלה לשעבר של הנאשמת ואבי שתי בנותיה, העיד כי הנו מכירה מזה 25 שנה לערך, ותמיד, זאת - עד לקרות האירוע נשוא כתב האישום, התנגדה לעישון ולסמים. להערכתו, נקלעה הנאשמת לכלל משבר שהביאה להסתבכות דנן, וכתוצאה מכך כבר ידעו בנותיה סבל ומצוקה קשים. לדידו, הנאשמת כבר שילמה את המחיר על מעשיה.
מר משה אריאל פרש לפני כשנה ממשטרת ישראל בדרגת ניצב משנה, ואת הנאשמת הנו מכיר מזה למעלה מ-25 שנה, תקופה שבחלקה היה בן זוגה. עת נודע לו אודות תיק זה הזדעזע ונתקף הלם, שכן הכיר הנאשמת כ"אישה מאד נורמטיבית" המגדלת בנותיה במסירות רבה. הנאשמת הצטיירה בעיניו כאישה חזקה ואינטליגנטית, שטרם מיצתה הפוטנציאל הגלום בה. בתקופה האחרונה ליווה את הנאשמת מקרוב, אז גם התרשם מעוצמת החרטה המפעמת בקרבה, כמו גם מהמחיר הכבד ששילמה בגין מעשיה. לדבריו, יש כעת להתרכז בצמצום הנזק שנגרם לנאשמת ולבנותיה.
גב' ר.ק., בתה של הנאשמת, משרתת כיום בצה"ל מזה שנה וחודשיים. ר' העידה, כי נוכח גירושי הנאשמת מאביה בעודה צעירה בימים, הפכה היא בעבורה גם לחברה, שתמיד הייתה שם לטובתה. לכשנודע לה אודות הסתבכותה של אימה בתיק זה חשה בושה, כעס ועצב, שהרי הכירה אותה כמי שתמיד התריסה כנגד שימוש בסמים. משכך, עתרה להתחשבות בית המשפט במצב המשפחתי העדין אליו נקלעה.
7. בנוסף להעדת עדי הגנה לעונש, הגישה ההגנה שני מכתבים: האחד - מטעם עו"ד זאב וייל, מיום 28.11.07, בגדרו מצוין כי הלה מכיר את הנאשמת שנים רבות, כאדם נורמטיבי, כאישה המגדלת בנותיה במסירות, אהבה והצלחה, שהבינה את חומרת מעשיה (נ/1); והשני - מטעם בתה הנוספת של הנאשמת, הצעירה הרבה יותר, ק.ק., מיום 29.11.07, בגדרו הביעה הקושי שחשה בהעדרה של אימה, וכן מצוקותיה אל נוכח המצב הנתון. את מכתבה סיימה במילים הבאות: "בבקשה בבקשה תסלח לאמא שלי כי אני אוהבת אותה הכי הרבה בעולם" (נ/2).
8. בסיכומיו לעונש הדגיש בא-כוח המאשימה, כי הסם שנתפס בחזקת הנאשמת - בכמות גדולה - נחשב מהמסוכנים שבנמצא. לפנינו, כך טען, מעשים חמורים שעל הנאשמת לשאת בעונש המתחייב כתוצאה מהם. באשר לנסיבותיה האישיות הדגיש, כי הנאשמת עזבה את תכנית הגמילה בה השתתפה, ומכאן שטרם הפנימה משמעות השימוש בסם בעבורה. לסברתו, אין לקבל המלצת שירות המבחן, כי אם להשית על הנאשמת מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס. כמו-כן, עתר להשמדת הסם נשוא כתב האישום.
9. בסיכומיה לעונש הטעימה באת-כוח הנאשמת, כי המדובר בנאשמת נורמטיבית לחלוטין, שנקלעה למשבר רגשי עמוק, ואך ביקשה נחמה בסם. לדבריה, תסקיר שירות המבחן מבטא את פוטנציאל השיקום האצור בנאשמת. גם פטירתה של אם הנאשמת השפיעה עליה, שהרי חשה אשמה בהתדרדרות במצבה. עוד הודגש, כי עברה הפלילי של הנאשמת כלל לא רלבנטי לפרשה דנן. בקשר לסם שנתפס בחזקתה ציינה, כי זה יועד לשימוש עצמי בלבד, וכי מאז לא השתמשה הנאשמת בסמים. משכך, עתרה להשית על הנאשמת מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות, ולאור מצבה הכלכלי הקשה - להימנע מהטלת קנס.
10. הנאשמת מימשה את זכותה לחתום את משפטה. נביא תמצית דבריה בשם אומרם: " אני מתביישת לעמוד כאן ... אני מתביישת מהבנות שלי ומכל ההרס הזה שעשיתי ... שנה שלמה השתמשתי (בסמים - צ'ס') בתדירות מאוד גבוהה ... כבר שנה אני נקייה ... משהו השתבש לי בחיים האלה, אולי קרסתי ונחנקתי. הסם הזה היה השטן שנכנס בי ... אני מבטיחה דבר אחד, שלא אגיע לפה לעולם. עשיתי טעות חמורה ושילמתי מחיר כבד ... אני לא עבריינית ... אני מתחננת שבית המשפט יעזור לי. אני חלשה וקורסת. אני מבקשת שבית המשפט יתן לי הזדמנות" (עמ' 8-9 לפרוט').
11. רבות כבר נאמר אודות חומרת תופעת הסמים הפושה בחברה. עסקינן בנגע של ממש, המאיים על הסדר הציבורי ושלום הציבור כאחד. לתופעה האומללה נגזרות אין קץ, והשלכות רוחב ועומק חסרות תקדים בעולם הפשע. אדם העושה שימוש תדיר בסם מסוכן מהווה סכנה לעצמו ולסובבים אותו, למשפחתו, לחבריו, ולציבור בכללותו. בהיותו מכור לסם מספק אותו אדם "תעסוקה" למעגלי פשע הולכים ומתרחבים שהוא עצמו משמש להם מוקד וציר, דלק בלתי נדלה למנועים שהרס תוצרתם. חלף היות אדם בעל ערך בפני עצמו, פרודוקטיבי ויוצר, מטשטש הסם את ייעודו ותכליתו כיצור תבוני, מותירו חסר אונים אל מול כימיה בסיסית המשתלטת על רוחו ומשעבדת אותה. שלטון החומר על הרוח הוא המכתיב את סדר יומו של המכור לסם, ניצחון שתבוסה קשה וצורבת בצדו. המכור לסם אינו עוד בוחר דרך חיים, כי אם פוסע בנתיבי ארצות הדמיון בהן מבקש שלווה או אולי סערה, הנעדרות משדה המציאות אותו נטש בתסכול או כאב, אולי אפילו, למצער בתחילה - מתוך סקרנות תמימה גרידא.
12. העבירה שביצעה הנאשמת אוצרת בחובה עונש מקסימום חמור ביותר - 20 שנות מאסר, שאין חולק כי הוא מן החמורים שבעונשים הנקובים בקודקס הפלילי. עם-זאת, הנאשם האחר בתיק זה, שהורשע אף הוא בגין ביצוע אותה עבירה כמו הנאשמת, ושדינו כאמור כבר נגזר, בין השאר, ל-15 חודשי מאסר בפועל, הוא שסיפק לה את הסם נשוא כתב האישום. הנאשם עצמו בעל עבר פלילי מכביד, לרבות בהקשר הנדון, אלא שבעקבות הסדר הטיעון - אותו, יש לציין, אימץ בית המשפט לא בלי קושי - ניצב לפנינו אפוא כיום רף ענישה שאין להתעלם ממנו, המהווה אסמכתא רלבנטית גם בעבור הנאשמת בשלב זה.
13. לאחר שקלא וטריא סבוכים ומפותלים, משהפכתי בדבר מכאן ואף מכאן, הגעתי, לא בלי היסוס, לכלל דעה ומסקנה, כי האירוע בעטיו הורשעה הנאשמת מצדיק השתת ענישה חריגה וייחודית במינה, כזאת המניפה על נס את אינטרס השיקום הגלום בענישה. עסיקנן בנאשמת שנסיבותיה האישיות הובילוה לתהומות נפשה, שם חוותה אובדן והשפלה, כאב וצער. אכן, כמות הסם שנתפסה בחזקתה רבה ומשמעותית, וכוונות הנאשמת בדבר ייעודו נותרו עלומות ותיאורטיות בפן המשפטי הטהור. יחד-עם-זאת, התרשמתי מתסקיר שירות המבחן, כי הנאשמת נתונה בתהליך משמעותי של שיקום והפנמה של חומרת מעשיה, ומשכך, נוטלת אחריות אישית מוגברת על עתידה ושלומה.