פ
בית משפט השלום באר שבע
|
1470-06,1516-06
26/06/2006
|
בפני השופט:
ג. אמוראי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רוויטל זיכרמן
|
הנתבע:
1. אבו עכר מסעד
2. סווארכה עבדאללה
3. ערפאת איברהים
4. מסאלם סווארכה
עו"ד אלגרינאוי
עו"ד אריאתה
עו"ד אלמכאווי
|
| גזר דין |
ארבעת הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המאוחד והמתוקן, בעבירה של הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד- 1954. בנוסף נאשמים 1, 3, 4 הורשעו בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז 1977.
זאת בכך שבסוף חודש ינואר בשנת 2006 החליטו הנאשמים להסתנן לישראל שלא כדין.
בסמוך למועד לעיל שהו הנאשמים בישוב מצרי הקרוב לגבול ישראל מצרים, בהמשך הגיעו הנאשמים למקום המרוחק כ- 3 ק"מ מהגבול ומשם המשיכו הנאשמים בהליכה לילית עד אשר חצו את הגבול ונכנסו לישראל שלא כדין. הנאשמים המשיכו כך עד אשר הגיעו לאזור שדה התעופה עובדה.
מאזור שדה התעופה אסף אותם אזרח ישראלי, לאחר שנאשם 1 התקשר אליו וביקש ממנו שיבוא לאסוף אותם אצל האזרח הישראלי לנו הנאשמים ולמחרת ביום 1.2.2006 עזבו הנאשמים את ביתו ונסעו במונית צפונה עד אשר הגיעו סמוך לכניסה לג'לג'וליה, שם נעצרו ע"י שוטרי משטרת ישראל.
בנוסף הנאשמים 1, 3 ו-4, בעת מעצרם הציגו עצמם בפני השוטרים כתושבי רצועת עזה.
ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש מיום 18.05.2006 מדגיש את חומרת העבירות והצורך בהרתעה על מנת למנוע ביצוע עבירות אלו בעתיד וזאת על אף כי יתכן וההסתננות היתה לצורכי עבודה. ב"כ המאשימה עותר להחמיר עם הנאשמים ולהשית על הנאשמים עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר מותנה וקנס כספי.
מנגד ב"כ הנאשמים עתרו להסתפק בתקופת המעצר בו נתונים הנאשמים זאת כי יש לשקול לטובת הנאשמים את העובדה שהודו בעובדות כתב האישום המתוקן, מדובר באזרחים מצרים מדינה שמקיימת יחסי שלום עם ישראל ובנוסף כל אחד מבאי כוח הנאשמים הדגיש את נסיבותיו הספציפיות של מרשו כדלקמן:
ב"כ נאשם 1: הנאשם בן 46 ואב ל- 12 ילדים קטנים. הנאשם ובני משפחתו עוסקים בתיירות באזור חוף הים בנואבה ובדהאב, בשל הפיגועים פרנסתם נפגעה קשות וכל מטרת כניסתו לישראל היתה לשם פרנסת משפחתו בלבד.
ב"כ נאשם 2: הנאשם בן 34 נשוי 3 שנים וללא ילדים. הנאשם מפרנס את משפחתו, מביע חרטה וזה מעצרו הראשון.
ב"כ נאשמים 3 ו-4: נאשם 3 נשוי מזה שנה ונאשם 4 נשוי ואב ל- 3 ילדים קטנים. הנאשמים נמצאים בחובות, כניסתם לישראל היתה לעבודה בלבד לשם פרנסת משפחותיהם.
מחד, הובאו בפני נסיבותיו האישיות של כל אחד מן הנאשמים והודגש כי מטרת כניסתם לישראל הינה תמימה לשם עבודה ופרנסת משפחותיהם בלבד.
מאידך, מדובר בעבירה חמורה, יש בה משום סיכון רב למדינת ישראל. על בית המשפט להתייחס בחומרה לעבירות אלו ולעשות כל שביכולתו כדי למנוע אותן זאת בעיקר לאור המציאות הקיימת והקושי למנוע כניסה לישראל דרך גבול זה.
בפסק דינו של כב' השופט הנדל בע"פ (ב"ש) 7112/05 MEHEMTT GAMEL UNCE נ' מדינת ישראל,(טרם פורסם). בו נדון ערעור של מי שהורשע בעבירות הסתננות ועבירות נוספות:
"בל נשכח שהמחוקק לא מצא לנכון לבטל את עבירות ההסתננות כל עוד גבולות מדינה דורשות פיקוח בטחוני הדוק ויש להתייחס בחומרה לכניסה לישראל שלא כדין אפילו הדבר לא נעשה בכדי לפגוע בביטחון המדינה".
בפס"ד זה עלתה שאלת רמת הענישה הראויה בעבירות של הסתננות לישראל דרך גבול מצרים ושהייה בה, הסתננות נוספת לישראל דרך גבול מצרים לאחר שקודם לכן גורש מישראל ועבירה של קשירת קשר לסייע לשתי נתינות זרות מקולומביה להסתנן לישראל. שם נגזר עונש מאסר בפועל למשך 14 חודש ומאסר על תנאי.
בע"פ(ב"ש) 7087/06 מדינת ישראל נ' אבו סוסין, כב' השופטת אבידע:
"ב"כ המשיב טען כי אין לסטות מרמת הענישה אותה קבע בית משפט זה בשורה של פסקי דין לפיה דינם של הנכנסים לישראל בניגוד לחוק, הינו עונש של מאסר לריצוי בפועל, הנע בין שלושה לארבעה חודשים. לטענת הסנגור אין זה מעלה או מוריד אם הכניסה לישראל, ללא היתר, נעשית מרצועת עזה או מתוך מצרים.
אין בידי לקבל את טענות הסנגור. נטען על ידי באי כוח המערערת, הן בבית משפט השלום, והן בפניננו, כי קיים קושי להגן על גבולה של ישראל עם מצרים, ולכן מנוצל הגבול, בין היתר, להחדרת אמל"ח, גורמים המהווים סכנה בטחונית, ואנשים שהמדינה לא היתה מתירה את כניסתם לתחומה. לנוכח הקשיים הקיימים בהגנה על הגבול עם מצרים, בעטיים התגברה תופעת ההסתננות של תושבי רצועת עזה ואחרים דרכו, יש להעלות את רף הענישה, כך שתהווה גורם מרתיע".
החלטתי הנה כי אין למצות עם הנאשמים את מלוא חומרת הדין ואולם, יש מקום לצפות פני עתיד ולמנוע מן הנאשמים לחזור על מעשיהם שוב יהיו נסיבותיהם אשר יהיו.