1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, שבאה לאחר תחילת שמיעת הראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, עבירה של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן :
"החוק") ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333+335(א)(1) לחוק.
הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון ולפיו, יוחסו לנאשם בכתב האישום המתוקן העבירות הנ"ל, חלף עבירות חמורות יותר שיוחסו לו בכתב האישום המקורי.
הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.
2. העובדות המקימות את העבירות בהן הורשע הנאשם הן כדלקמן :
בלילה שבין 06. 08. 15-16 סמוך לאחר השעה 24:00, במושב חצב, החל וויכוח בין הנאשם וסמינגונק נוקארטוק (להלן :
"המנוח"), במהלכו עזב המנוח את המקום, הזעיק מספר עובדים זרים נוספים החמושים באלות עץ, אשר הגיעו עם המנוח למגורי הנאשם' ושם החלה קטטה, אשר במהלכה הוכו הנאשם וחברו באלות העץ.
חברו של הנאשם מצא עצמו מוכה על רצפת המקום.
במהלך הקטטה תקף הנאשם את המנוח בסכין, דקר אותו בגב מימין, דקירה אחת שחדרה לריאה הימנית וללב, וגרמה למותו.
סיאן נאקון ניסה לקרוא לעבר הנאשם כי יניח לסכין וניסה להפריד בין הנאשם למנוח, על ידי כך שהציב עצמו בין הנאשם למנוח. במהלך ניסיונו זה, נדקר סיאן על ידי הנאשם בבית החזה משמאל, דקירה שחדרה דרך הטחול, הסרעפת והקיבה. הטחול נכרת והסרעפת והקיבה נתפרו.
הנאשם במעשיו אלו, גרם למותו של המנוח וגרם לסיאן חבלה חמורה שלא כדין, כשהוא נושא נשק קר.
3. ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש עמד על נסיבות ביצוע העבירות, כעולה מכתב אישום המתוקן, כאשר אין כל מחלוקת על כך שהמנוח לא היה עובר אורח תמים שנדקר על ידי הנאשם, אלא מדובר בסיטואציה של וויכוח בין המנוח לנאשם, אשר לאחריה חזר המנוח עם אנשים נוספים ובידיהם אלות, ותוך תקיפת הנאשם וחברו, אירע האירוע הנדון.
לטענת ב"כ המאשימה, השאלה העיקרית העומדת לדיון היא הפרופורציונאליות שבהתנהגות הנאשם. אמנם התנהגות המנוח עוררה פרובוקציה קשה, אולם עדיין מדובר בנאשם אשר שלף סכין ודקר את המנוח בגבו דקירה עמוקה, כאשר מיקומה של הדקירה ועצם הנכונות לדקור, מעידים, לטענת התובע, כי תגובת הנאשם בלתי מידתית.
אשר לדקירת סיאן, אף שכעולה מכתב האישום הנאשם לא התכוון לדוקרו, הרי, לטענת ב"כ המאשימה, היה בעצם הדקירה כדי להביא את הנאשם להתעשתות, מפני המשך האירועים.
כמו כן, דקירת סיאן היא קשה, כמתואר בכתב האישום.
לאור כל האמור, ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך ומאסר מותנה ארוך ומרתיע.
ב"כ המאשימה הגיש אסופת פסיקה , שיש בה לטענתו, כדי לתמוך בטענותיו.
4. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש עמד על כך, כי המתואר בכתב האישום המתוקן מעלה את השאלה מה דינו של אדם שפעל מתוך הגנה עצמית אך הגזים בכוח בו השתמש.
במקרה דנן, ההגנה העצמית אינה רק לגבי הנאשם, אלא גם לגבי חברו, שהיה שכוב על הרצפה ומוכה על ידי הנאשם ואחרים, באמצעות אלות עץ.
לדבריו, נסיבות המקרה דנן מאוד מיוחדות, בכך שמדובר במקום חשוך, כשיש ששה או שמונה תוקפים במקום מגורי הנאשם.
ב"כ הנאשם הפנה לדברי סיאן שאמר, כי לו היה הנאשם רואה אותו, לא היה דוקר אותו.
