גז"ד לאדם שהתעלל בשני ילדיו הקטינים

1.          נגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של ניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין"), ביחס לשני ילדיו הקטינים.  

הנאשם כפר תחילה במיוחס לו ולפיכך החלה שמיעת ההוכחות. לאחר שהתקיימו שלושה דיונים, במהלכם העידו 12 עדי תביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון. במסגרתו של הסדר זה, תוקן כתב האישום באופן שבעניינו של הקטין ב.ש, הומר סעיף האישום, שייחס לנאשם עבירה של ניסיון לרצח, לעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סע' 379+382(ב) לחוק העונשין. עוד תוקן סע' 3 לעובדות, באשר לכמות הכדורים שנתן הנאשם לב.ש, בכך שבמקום "10 טבליות" נכתב "מספר טבליות בכמות שאינה ידועה לתביעה". ביחס לקטין ד.ש. נותר בעינו כתב האישום המייחס לנאשם עבירה של ניסיון לרצח. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

הנאשם הורשע, על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, בעבירות של ניסיון לרצח- עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, ותקיפה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 379+ 382 (ב) לחוק העונשין.  

2.         על פי המתואר בכתב האישום, ביום 27/4/08 בשעות הבוקר, השגיח הנאשם על שני בניו, תאומים ילידי 22/12/98, בעת שאימם יצאה לעבודה. הילדים הפריעו את מנוחתו וכדי להשתיקם אילץ אותם ליטול תרופות לשיכוך כאבים המשמשות אותו, מסוג אתודולק ונאבומטון במינון גבוה. לאחר נטילת התרופות נרדם אחד הילדים, ב.ש, אולם משהבחין הנאשם כי הבן השני, ד.ש עודו ער, ניגש למיטתו, כרך את ידיו סביב צווארו והחל חונק אותו בכוונה להמיתו. הילד התנגד וניסה לצעוק, אך הנאשם הכה אותו בפניו והמשיך בפעולת החניקה עד אשר איבד הילד את הכרתו. משסבר הנאשם כי הילד מת, עזב את הבית ונעל אחריו את דלת הכניסה. הנאשם נסע לתחנת המשטרה ודווח כי הרג את בנו.

 כתוצאה ממעשי הנאשם, אושפזו הילדים בבית חולים למשך שלושה ימים. ב.ש הופנה להשגחה במחלקת הילדים ואילו ד.ש הועבר ליחידה לטיפול נמרץ כשהוא סובל מאי ספיקת כליות חדה וכן מפטכיות (שטפי דם תת עוריים) בפניו, דימום בסקלרה של עין ימין, דימום מאפו ושריטות בצווארו.  

3.          הטיעונים לעונש:

המאשימה בטיעוניה עתרה להשתת עונש חמור - מאסר בפועל לתקופה ממושכת, כמתחייב מחומרתה המפליגה של עבירת הניסיון לרצח. לדבריה, לעבירות אלימות במשפחה, ככלל, חומרה מיוחדת במערך האיסורים הפליליים שעניינם עבירות אלימות ויש לתת ביטוי לנפוצות התופעה ולסלידה ממנה, כמו גם לצורך להגן על קורבנות האלימות, באמצעות ענישה מתאימה (ראה ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). כך וביתר שאת, כשמדובר בקטינים שאמורים להיות מוגנים ע"י הוריהם, שדווקא הם שפוגעים בהם וגורמים להם לנזקים נפשיים כבדים, בנוסף לנזקים הגופניים.

היא הוסיפה ואמרה כי נסיבות המקרה שבפנינו חמורות במיוחד. עבירת התקיפה שבוצעה כלפי הילד ב.ש, לא הייתה תקיפה פיזית במובנה ה"רגיל", כגון הכאה שילד יכול לנסות להתגונן מפניה, אלא מתן כדורים במינון גבוה, מעשה שהילד לא הבין את משמעותו ולכן כלל לא ניסה להתגונן מפניו. ו לעניין ניסיון הרצח שבוצע כלפי הילד ד.ש, הגם שניסה להתנגד, כוחו לא עמד לו אל מול האב, שחדל ממעשיו רק משסבר כי הוא מת. העובדה שהקטינים החלימו מהפגיעה הפיזית הקשה, אין בה כדי להפחית מחומרת המעשים, באשר ברור, כי החוויה הטראומטית שחוו מידי אביהם גרמה להם נזק נפשי משמעותי שהם מתקשים להתגבר עליו ובעטיו הם זקוקים לטיפול ממושך. המאשימה תמכה את טיעוניה באסופת פסקי דין בהם הוטלו עונשי מאסר לתקופות ממושכות ביותר בגין עבירות של ניסיון לרצח.

ב"כ הנאשם מאידך , סבר שעל אף חומרת העבירות יש מקום להקלה בעונש בהתחשב בעובדה ש" בסופו של דבר ילדיו נשארו בריאים ושלמים, אושפזו למשך יומיים ושוחררו למשפחתם במצב בריאותי טוב .". עוד הוא טען כי יש להביא בחשבון בגזירת העונש את נסיבותיו האישיות של הנאשם ובמיוחד את בעיותיו הנפשיות, כפי שתוארו בחוות הדעת של החטיבה לפסיכיאטריה משפטית במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" (ת/21), וכן את העובדה שאין מדובר באדם שעברו הפלילי מכביד. ב"כ הנאשם הביא אף הוא אסופה של פסקי דין שהמסקנה המתבקשת מהם, לשיטתו, היא כי גם בעבירות של ניסיון לרצח ניתן, לעיתים, להסתפק בענישה פחות מחמירה מזו שלה עתרה ב"כ המאשימה.

הסנגור סמך את טיעוניו בין היתר על פסה"ד בת"פ (ירושלים) 2065/06 מדינת ישראל נ. ישראל אשר ולס, (לא פורסם)-(להלן- "פרשת ולס" ). באותו עניין גרם אב למותו של תינוקו בן שלשה חודשים, בכך שטלטל אותו בחוזקה, תוך העפת ראשו לכל הכיוונים עד שנשמט מידיו וראשו פגע בקיר, פגיעה שגרמה למוות. לטענתו, על אף חומרת המעשים וחרף התוצאה, שאין חמורה ממנה, גזר בית המשפט על האב עונש מאסר לתקופה של שמונה שנים, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל. ב"כ הנאשם סבור כי אם במקרה בו נקטלו חייו של של תינוק רך נגזרו שש שנות מאסר, הרי שבענייננו, מקום שלקטינים לא נגרם נזק בלתי הפיך, יש להסתפק בפחות משליש העונש שנגזר על ולס.  

4.          דיון

נתנו את דעתנו למכלול נסיבות העניין ובאנו לכלל מסקנה כי חובה עלינו להחמיר בעונשו של הנאשם. מעשיו הקשים של הנאשם בשני ילדיו הקטינים, הם מעשי אלימות מחרידים, עד כי הדעת אינה תופסת והלב ממאן להאמין כי אב יכול לעשותם כלפי ילדיו, יוצאי חלציו, שמכוח הטבע וקשר הדם הוא מופקד על הדאגה לבריאותם, שלומם, רווחתם ואושרם. המסר העונשי הנדרש לגבי עבירות אלימות כה קשות המתבצעות בידי הורים כלפי ילדיהם חייב להיות ברור ונוקב, ומדיניות ענישה זו הובהרה לאורך שנים בידי בתי המשפט.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  <כ"ז כסלו תשס"ט>, <24 דצמבר 2008>, בהעדר הצדדים.

<             >