גולדשטיין ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

פסק דין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 21.6.12 (כב' השופט עודד מאור), בו נדחה ערעור המבקשים על החלטות רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם דניאל הורוביץ) מיום 30.3.12 ומיום 3.4.12.

החלטת רשם ההוצאה לפועל ניתנה במסגרת מימוש משכון הרשום לטובת הבנק המשיב, אשר נרשם על זכויות המבקש ואשתו המנוחה של המבקש גב' אלזה גולדשטיין ז"ל (להלן "אלזה ז"ל"), בדירה בה מתגורר המבקש.

החלטת כב' הרשם מיום 30.3.12 ניתנה בעניין בקשת הבנק ל"החייאת הליכים" ולשחרורו של ב"כ המבקשים ממינויו ככונס נכסים נוסף. בהחלטתו נסמך כב' רשם ההוצאה לפועל על הסכם פשרה שבין הצדדים לו ניתן בעבר תוקף של פסק דין בהליך אחר בביהמ"ש העליון, ובו בוטל פסק דין של ביהמ"ש המחוזי אשר הורה על ביטול המשכון הרשום לטובת המשיב על זכויות אלזה ז"ל, וכן נקבע בהסכם שהבנק המשיב ימנע מלנקוט בהליכי הוצאה לפועל כל עוד אלזה ז"ל תמשיך להתגורר מגורים של קבע בנכס ונקבע מנגנון למימוש ומכירת הנכס למקרה הספציפי שאלזה ז"ל תודיע על כוונתה לפנותו. כב' הרשם קבע כי משנפטרה לימים אלזה ז"ל בלא שהודיעה על כוונתה לפנות את הנכס לא קם המנגנון הנ"ל שנקבע בהסדר הפשרה, הסדר שהוא ברור ושאין צורך לפרשו. כמו כן קבע כב' הרשם שלא עומדות למבקש ולמבקשת - שהיא מיורשי אלזה ז"ל - הגנות הדיור, ולפיכך, ומאחר וזכויות יורשי המנוחה כפופות למשכון שלטובת המשיב, הורה כב' הרשם על חידוש הליכי מימוש המשכון בתיק וכן הורה לשחרר את כונס הנכסים הנוסף ב"כ החייבת מתפקידו.

על פי האמור בבר"ע, בהחלטת כב' הרשם מיום 3.4.12 (שלא צורפה לבר"ע) הורה כב' הרשם על פינוי הדירה.

בבר"ע שלפני משיגים המבקשים על החלטת ערכאה קמא לדחות את ערעורם על החלטת כב' הרשם הורוביץ מיום 30.3.12.

עיקר טענות המבקשים בבר"ע שלפני, הן שבית משפט קמא לא דן ולא הכריע בטענתם לפיה גובה החוב לבנק איננו כפי שנקוב בתיק ההוצאה לפועל אלא נמוך ממנו באופן משמעותי, ושקיימת סבירות ממשית שמימוש הנכס יותיר יתרה כספית אותה זכאים המבקשים לקבל. כמו כן טוענים המבקשים שפסק הדין נושא הבר"ע שלפני וכן החלטת כב' הרשם ייחסו להסכם הפשרה פרשנות שאינה תואמת את נוסח ההסכם ואת כוונת הצדדים.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בפסק הדין, בהחלטת כב' הרשם ובתגובת המשיבים לבר"ע, החלטתי - בכל הנוגע לטענות המבקשים בבר"ע לפיהן בימ"ש קמא לא דן ולא הכריע בטענתם שגובה החוב לבנק איננו כפי שנקוב בתיק ההוצאה לפועל אלא נמוך ממנו באופן משמעותי - לדון בחלק זה של הבר"ע שלפני כאילו ניתנה הרשות לערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור בחלק זה כדלקמן.

במקרה דנן, בית משפט קמא לא דן בפסק דינו בטענות אלה של המבקשים שהועלו לפניו ולא בחן אותן.

יתכן שהתוצאה אליה הגיעה ערכה קמא שלא לקבל טענות אלה נכונה, אולם בהעדר הנמקה לא ניתן להעבירה בביקורת ערעורית.

לאור האמור לעיל הערעור בעניין חלק זה של הבר"ע מתקבל כאמור להלן.

החלק בפסק הדין נושא הבר"ע שלא לקבל את טענות המבקשים ביחס לגובה החוב מבוטל. העניין יוחזר לבית משפט קמא אשר יבחן אותו לגופו של עניין תוך התייחסות לטענות הצדדים בעניין. בית משפט קמא לא יהיה קשור בחלק המבוטל של פסק דינו.

בכל הנוגע לטענות המבקשים בבר"ע לפיהן יש להפעיל בנסיבות את המנגנון שנקבע בהסכם הפשרה למכירת הדירה וקבלת חלקה של אלזה ז"ל בתמורה כפי שהוסכם - החלטתי לדחות חלק זה של הבר"ע.

לציין שהסכם הפשרה הנ"ל לא צורף לבר"ע שלפני ועיינתי בו מתוך נספחי תגובת המשיבים לבר"ע.

במקרה שלפני, החלטתו של בימ"ש קמא שלא להתערב בקביעות כב' הרשם - לפיהן אין מניעה בהוראות הסכם הפשרה שהבנק המשיב יחדש את הליכי מימוש המשכון ושלא קם בנסיבות מנגנון מימוש המשכון והמכירה שפורט בהסכם הפשרה - סבירה על פניה ומבוססת על הוראות ההסכם.

החלטת כב' הרשם לא עסקה בפרשנות וניתוח של הסכם הפשרה, שהוראותיו ברורות.

לאור האמור - חלק זה של הבר"ע נדחה.

בנסיבות אין צו להוצאות.

ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.

המזכירות תודיע תוכן פסק דיני זה לצדדים.