גולדשטיין דלק בע"מ נ' צ.י.א הסעות ומאפה בע"מ

פסק דין

בין התובעת, חברת גולדשטיין דלק בע"מ לבין הנתבעת צ.י.א הסעות ומאפה בע"מ התקיימו יחסי מסחר בין השנים 2003-2009 במסגרתם רכשה הנתבעת דלקים ו/או סולר מהתובעת. מאחר והנתבעת לא שילמה את חובה כמפורט בכתב התביעה הוגשה התביעה על סך 153,636 ₪ חוב נכון ליום 25.8.09 בהתאם לכרטסת הנהלת חשבונות. עוד צוין בתביעה שאומנם בעלי המניות של הנתבעת חתמו על שטר חוב וכתב ערבות אולם מאחר והינם חייבים סכומי כסף ניכרים בתיקי איחוד הקיימים להם אזי אין כל אפשרות למעשה לגבות החוב מהם.

הנתבעת הגישה כתב הגנה לתביעה זו במסגרתו טענה שאינה חייבת כל סכומים לתובעת בגין רכישותיה במהלך השנים. לטענתה התובעת התחייבה בפני הנתבעת בתחילת ההתקשרות העסקית ביניהם שתקבל את התנאים המועדפים וההנחה המרבית והמקובלת אצל התובעת ללקוחות בהיקף כמות דלקים שרכשה הנתבעת אולם לתדהמתה התברר שלקוחות אחרים קיבלו הנחה גבוהה יותר ומשכך אם הנתבעת היתה אף היא מקבלת הנחה זו אזי לא היה כל חוב ואף התובעת היתה חבה סכומים לנתבעת.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם להוכחת טענותיהם. מטעם התובעת הגישו תצהירים מר אהרון מאיר מנהל התובעת וכן מר אבי גילגד פקיד קשרי לקוחות. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מר גרשון מורביצקי מנהל נתבעת, הגב' עדינה מורביצקי אשתו וכן רו"ח חיים ניסים.

דיון משפטי: האם פעלה התובעת בניגוד למוסכם בין הצדדים?

לאחר ששמעתי העדים ובחנתי המסמכים סבורני שדין התביעה להתקבל שכן לא שוכנעתי כלל ועיקר שסוכם בין הצדדים על הנחות שונות מאלה שקיבלה הנתבעת, כפי שטענה וזאת כפי שאפרט להלן:

מר אהרון מאיר מטעם התובעת העיד שבמועד ההתקשרות בין הצדדים נחתם הסכם ההתקשרות (נספח א' לתצהירו). הוא העיד שהוא זה שהחתים אישית את נציגי הנתבעת, על ההסכם ורשם בכתב ידו את ההנחה – 1.07 ₪. (ראה עמ' 25 שורות 23-24 לפרוטוקול). במאמר מוסגר אציין שהנתבעת בסיכומיה טוענת שמאחר והסכם זה לא צורף לכתב התביעה הינו בגדר הרחבת חזית. איני סבורה כך. לאחר שהוגש כתב ההגנה שם נטענו לראשונה טענות הנתבעת שהוסכם על הנחות אותן לא קיבלה, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת אשר התמודד עם טענות אלה, אליו צורף ההסכם. משכך אין בכך כל הרחבת חזית.

למרות החקירה הנגדית שנערכה למר מאיר הוא שב והסביר שבענף הדלקים אין כל הנחה של אחוזים הניתנת, אלא כל חודש היה נציג הנתבעת מתקשר לשאול מה ההנחה הניתנת עבור החודש והיה מקבל פירוט ההנחה. הנחה של 1.07 ₪ זו הנחה מינמילית שניתנה. כן העיד שניתן היה לראות בחשבוניות מה ההנחה שניתנת באותו החודש. (ראה עמ' 30 שורות 14-23 לפרוטוקול).

עדותו היתה בהירה ובית המשפט נותן אמון בעדותו לפיה כל חודש ידעה הנתבעת מהי ההנחה אותה מקבלת, אשר באה לידי ביטוי בחשבונית שנשלחה אליה.

עיון בחשבוניות מעלה שבחשבונית מצוינת במפורש ההנחה. הנתבעת אשר הוכח בפני קיבלה החשבוניות במהלך השנים, שילמה התשלומים כסדרם. כך העידה הגב' עדינה מרובצקי שקיבלה החשבוניות.

מעדות מר גרשון מוריבצקי עלה שרק בשנת 2009, בחצי השנה האחרונה החלה הנתבעת לסבור שההנחות שאותן מקבלת אינן הנחות מספקות (ראה עמ' 39 שורות 12-14).

הגב' מורבצקי הצהירה בתצהירה (סעיף 7) שמתחילת ההתקשרות הצהירה התובעת שהנתבעת תקבל את ההנחות המרביות. בבית המשפט העידה שבמהלך התקופה ביקשה הנתבעת את ההטבה המירבית (ראה עמ' 45 שורות 9-10 לפרוטוקול).

מעדותה התרשמתי שלא סוכם כלל על הנחה מירבית בתחילת הדרך כפי שהצהירה. עדותה בענין זה היתה מתחמקת. התרשמותי מעדותה היא שבכל פעם שנפגשה עם נציגי התובעת אכן ביקשה הנחה, כפי שסביר מלקוח המתקשר עם ספק בקשרי מסחר ארוכי טווח אשר מנסה לקבל הנחות במהלך תקופת ההתקשרות אולם אין בכך כדי להוכיח שכך הוסכם בין הצדדים בראשית הדרך, מה גם שבהסכם ההתקשרות ענין זה כלל לא צוין.

אם אכן סברה הנתבעת שעליה לקבל הנחות גבוהות יותר מתחילת הדרך, כפי שטענו נציגיה מדוע לא פנתה אז לתובעת? מדוע המשיכה לעבוד עם התובעת ולשלם? לא קיבלתי כל הסבר מספק לכך כאשר מר מאיר מהתובעת הסביר שאם הנתבעת היתה רוצה לעבור לספק אחר העובד עם חברת דור, יכולה היתה לעשות כן תוך כדי הודעה לחברת דור (ראה עמ' 29 שורות 27-29 לפרוטוקול).

הגב' מורביצקי כאשר נשאלה על כך השיבה בתחילה שחיפשו סוכן אחר (ראה עמ' 45 שורות 28-29 לפרוטוקול). בהמשך עדותה העידה שלא יכולה היתה לעשות כן שכן עצרו אותם בשל קרטל (ראה עמ' 46 שורות 6-8 לפרוטוקול), ובהמשך העידה שכאשר גילו שלא מקבלים הנחות הפסיקו ההתקשרות עם התובעת (ראה עמ' 47 שורות 29-32). מכאן למדה אני שהנתבעת כאשר ביקשה לעבור לספק דלק אחר יכלה היא לעשות כן, ואיני מקבלת גרסת הנתבעת שלא יכולה היתה לעבור לעבוד עם ספק אחר.

עובדה זו מחזקת מסקנתי שהנתבעת בשלב מסוים החליטה על דעתה לעבור לעבוד עם ספק אחר שיכול ומציע תנאים נוחים יותר לנתבעת. איני סבורה שבכך הוכיחה הנתבעת טענתה שמחויבת היתה להמשיך לעבוד עם התובעת לפיה תנאיה, תנאים שלא הוסכמו בין הצדדים כפי שטענה. טענה אשר קבעתי לעיל כלל לא הוכחה.

מר מאיר הסביר שההנחה הניתנת לכל לקוח הינה משתנה ותלויה הן בכמויות אותן רוכש הלקוח, הן בתנאי התשלום והן בבטחונות הניתנים על ידי הלקוח, ועל כן לא ניתן לערוך השוואה כפי שמנסה הנתבעת לעשות בין לקוחות אחרים לנתבעת. הסבר זה הינו סביר והגיוני, כאשר אף רו"ח מטעם הנתבעת ניסים העיד שאין כל כללים בהנחות. על כן כיצד ניתן לקבל טענת הנתבעת שיש מקום שתקבל אותה הנחה כפי שמקבל לקוח אחר אצל התובעת?

עלי לציין שבחוות דעת רו"ח של הנתבעת צוין שבדק ולאחר השוואה בין התובעת לגבין ספקי דלק אחרים ובדיקת לקוחות נוספים של התובעת התגלה שאם הנתבעת היתה עובדת עם ספק אחר היתה מקבלת הנחה גדולה יותר, וכך אף לקוח אחר של התובעת קיבל הנחה גדולה יותר.

בחקירתו בבית המשפט הודה שאינו בקיא בענף הדלק ואף בית המשפט לא התרשם שבקיא הוא בענף זה ויכול ליתן חוות דעת מקצועית על הנחות שמקבלים לקוחות מספקים בענף זה.

כן העיד שבדק ספק דלק אחר בלבד- חברת דוד ויהונתן וראה חשבונית של לקוח אחד חברת מבוא שומרון. מבדיקה זו אינה למדה דבר כלל ועיקר, שכן כפי שפירטתי לעיל כל לקוח יש לבחון לגופו את תנאי התשלום והבטחונות שנותן ואף את היקפי קניתו. לגבי ספק אחר, יכולה היתה הנתבעת לעבור לעבוד עם ספק אחר, כאשר זו טיבה של תחרות, ומשכך אין בכך כדי לשנות מסקנתי.