גולאני יוסרא נ' בזק חב'

החלטה

1.המשיבה הגישה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים תביעה בגין חוב טלפון.

על פי הנטען בכתב התביעה, היתה המבקשת הבעלים של קו טלפון שהותקן בביתה בבית חנינה.

החוב הנטען מתייחס לתקופה מחודש נובמבר 2005 ועד לחודש ינואר 2006. משלא שילמו חשבונות הטלפון למרות דרישות שהופנו אליה, הוגשה התביעה ביום 17.2.2008.

2.על פי רישומי תיק ההוצאה לפועל, נמסרה האזהרה לידי המבקשת בכתובתה הנ"ל ביום 22.8.08 ולפיכך המועד האחרון להגשת התנגדות לביצוע התביעה היה ביום 12.11.08.

3.עוד עלה מרישומי תיק ההוצאה לפועל, כי רק ביום 19.4.09 עתרה המבקשת במסגרת תיק ההוצאה לפועל לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד. בקשה זו שלה צורפה להתנגדות לביצוע. התביעה הינה במסגרת בש"א 3855/09.

במסגרת בש"א 1968/10 עותרת המבקשת לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

4.המבקשת טוענת כי לא קיימת כל יריבות בינה לבין המשיבה, שכן היא מעולם לא הפעילה ו/או החזיקה בקו הטלפון. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי בתקופת החיוב היא היתה קטינה.

לענין הגשת ההתנגדות במועד, טוענת המבקשת כי היא ידעה על קיום ההליכים המשפטיים כנגדה רק ביום 20.3.09 וזאת לאחר שבעלה גילה כי הוטל עיקול על חשבונם המשותף. עוד טענה כי היא לא חתמה על אישור המסירה.

5.בתגובה לבקשה מציינת ב"כ המשיבה כי העיקול על החשבון הוטל עוד ביום 28.11.08. לא זו אף זו, בעלה של המבקשת פנה עוד ביום 26.1.08 אל משרד ב"כ המשיבה לצורך קבלת פרטים בגין התביעה. דהיינו, כשלושה חודשים לפני הגשת ההתנגדות. לשיהוי זה לא ניתן כל טעם מיוחד כנדרש על פי הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי.

עוד מציינת המשיבה, כי כנגד המבקשת הוצאה פקודת מאסר עוד בחודש פברואר 09, דהיינו בטרם הוגשה ההתנגדות. המבקשת אף טרחה להגיש במסגרת תיק ההוצאה לפועל שאלון ומסמכים שבגינו ניתן צו תשלומים כנגדה.

לגוף הענין טוענת המשיבה כי המבקשת לא טענה כי לא התגוררה בכתובת בה היה מותקן קו הטלפון על שמה ולא הכחישה את קיומו בתקופת החוב.

6.מעיון באישור המסירה שהעתקו מצוי בתיק והחתימה המצויה וכן מחתימתה של המבקשת על התצהיר ניתן לגלות כי המדובר בשתי חתימות זהות של המבקשת. עובדה זו בצירוף העובדה כי כנגד החייבת/המבקשת ננקטו הליכי הוצאה לפועל בטרם הוגשה הבקשה יש בהן כדי להצביע על כך כי האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל הומצאה לה כדין. בנסיבות אלה היה על המבקשת להצביע על טעם מיוחד להארכת המועד וכזה אינו מצוי בפנינו.

אף לגוף הגנתה כל שיש לומר כי התצהיר התומך בה הינו כללי וסתמי ונעדר כל תשתית עובדתית לביסוס הגנתה. תצהיר שכזה אין בו כדי להעניק למבקשת רשות להגן בפני התביעה.

7.לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב הליכם במסגרת בש"א 1968/10 והבקשה לרשות להגן במסגרת בש"א 3855/09 נידחות.

ניתנה היום, י"ט אלול תש"ע, 29 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות מציא העתק ההחלטה לצדדים.

הוקלד ע"י יהודית ל.נ.