גוטמן נ' זהבי ואח'

פסק דין

1.     בפניי תביעה בסדר דין מהיר, על סך של 15,630 ₪ בגין נזק שאירע לכלי רכב של התובעת בתאונה שאירעה ביום 12.1.12 סמוך לשעה 12:50, ברחוב בילו ברחובות.

2.      חילוקי הדעות בין הצדדים הינם בשאלת האחריות לקרות התאונה וממילא להטבת הנזקים.

3.      לטענת התובעת התאונה ארעה שעה שנסעה בכיכר, כאשר רכב צד ג', בו לא הבחינה, פגע בה ברכבה, בחלקו הימני- קדמי של הרכב. בהמשך לכך, עצרה התובעת את רכבה על-מנת להחליף פרטים עם נהג רכב צד ג'. הלה האט מהירות נסיעתו ובהמשך נס מהמקום בנסיעה. התובעת נשאלה כיצד היא יודעת כי הנתבע הוא אשר פגע בה והשיבה "...כי כשאני עצרתי את הרכב כדי להחליף פרטים, הוא האט את הרכב ואז הוא ברח" (פרוטוקול עמוד 3, שורות 10 – 12).

4.      הנתבע טען מאידך, כי התאונה אירעה שעה שנסע בכיכר כאשר לפתע הרגיש מכה בצידו השמאלי של הרכב. הנתבע המשיך בנסיעה מטרים ספורים, ובהמשך עצר ויצא מהרכב והבחין כי המראה התכופפה. הנתבע החזיר את המראה למקומה והמתין במקום מספר דקות, ומשלא הבחין באיש נסע מהמקום.

5.      לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, התשריט המתאר את גרסת התובעת, עיינתי בתמונות הנזק בכלי הרכב ומיקומו ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפניי את אופן קרות האירוע לשיטתו, באמצעות "מכוניות צעצוע", הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את התביעה.

כידוע, הכלל הוא כי על התובע להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות במשפט האזרחי.

אני סבורה, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התאונה אירעה באופן הנטען על-ידה. התובעת לא יכלה להצביע בוודאות על הנתבע כנהג שפגע ברכבה, וכל שמסרה הוא כי היא מניחה שמדובר בנתבע כאשר למעשה מדובר בהסקת מסקנות מהתנהגותו של הרכב בו הבחינה בכיכר בסמוך אחר התאונה, ואשר לאחר הפגיעה ברכבה האט את מהירות נסיעתו ובהמשך עזב את המקום באופן שהתפרש על-ידה כבריחה. מעדויות הצדדים עולה איפוא כי יתכן שהתובעת והנתבע היו מעורבים באותה תאונה שכן הנתבע אמנם מאשר נוכחותו במקום בו ארעה התאונה, ברם, לא שוכנעתי במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי אכן כך אירע וכי היה מגע בין הרכבים של הצדדים באופן שגרם לתאונה ולנזקים הנטענים בכתב התביעה. בהקשר זה יצוין, כי הנזק הנטען שנגרם לרכבה של התובעת הינו נזק משמעותי העומד על סך של כ-15,000 ₪ (כולל ירידת ערך), בעוד שהנזק שנגרם לרכבו של הנתבע הינו מינורי - כך על פי טענתו שלא נסתרה - באופן שהמראה השמאלית של רכבו התכופפה. הדעת נותנת כי אילו היה רכב הנתבע פוגע ברכב התובעת כנטען על-ידה, היה הדבר גורם לפגיעה משמעותית יותר ברכבו.

גם טענת התובעת לפיה הנתבע ברח ממקום הארוע באופן התומך במעורבותו הנטענת בתאונה, אינה תומכת בהכרח בגרסת התובעת, זאת מאחר והנתבע מסר הסבר סביר אחר להתנהגותו, ולפיו הוא הבחין כי המכה ברכבו אינה משמעותית, המתין במקום מספר דקות ומשלא הבחין באיש, עזב את המקום, באופן שיכול היה להתפרש על-ידי התובעת, כבריחה מהמקום. לו היה הנתבע מבקש לברוח מהמקום סביר כי היה עושה כן מיד לאחר התאונה, ועצירתו במקום אף איפשרה לתובעת לרשום את פרטי מכוניתו.

בשולי הדברים, יצוין כי רכבה של התובעת נבדק על ידי השמאי רק כחודש לאחר התאונה הנטענת, ולא ניתן לשלול כי בפרק זמן זה ניזוק רכבה של התובעת בתאונה אחרת. בנוסף, לא צורפה חשבונית לכתב-התביעה ואף לא במהלך עדותה של התובעת או במהלך סיכומי בא- כוחה. רק לאחר שבאת-כוח הנתבעים סיימה את סיכומיה, צרף בא-כוח התובעת את החשבונית, כאשר הנזק הנטען בכתב-התביעה (9,636 ₪) אינו תואם את הנזק העולה מהחשבונית שצורפה (8,686 ₪ ), ובכך נמנע מהנתבעות לחקור את התובעת על נזקיה במלואם כפי שהם משתקפים מהחשבונית.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 2000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

בר"ע לבימ"ש מחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין בדואר.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.