גוטליב גרינברג נ' אחידוב ואח'

פסק דין

בפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת – היא כונסת הנכסים, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ, אבי כהן מיום 30.7.10, בתיק הוצל"פ 01-37772-03-4 (נומרטור 034081972ט).

במסגרת הבקשה סוקרת המבקשת את ההליכים והפעולות שבוצעו על ידה בתיק, מכח מינויה ככונסת נכסים, וכן את ההחלטות לפיהן נפסק שכר טרחתה ככונסת נכסים.

לטענת המבקשת בהחלטת הרשם נפלו טעיות מהותיות ויסודיות אשר יש בהם כדי לפגוע באינטרס מוגן של המבקשת ככונסת נכסים.

לטענת המבקשת, היה על הרשם לקבוע כי לנוכח התנהלותם של המשיבים, עליהם לשאת במלוא שכר טרחתה של המבקשת, ולא רק במחציתו, כפי שנקבע על ידו בחוסר סמכות.

כן הוסיפה המבקשת וטענה כי החלטת הרשם לוקה בפגם מהותי ויסודי נוסף, בכל הקשור להוראה החד צדדית בדבר הגשת חוות דעת משפטית של רואה חשבון מטעם המשיבים בלבד.

בהתאם להחלטתי מיום 31.8.10, הגישו המשיבים תגובה בכתב מטעמם לבקשה. במסגרת התגובה, חזרו המשיבים וטענו יש לדחות הבקשה על הסף מחמת היעדר יריבות.

ביום 25.11.10, התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים, במהלכו חזרו הצדדים וסיכמו בפניי טענותיהם.

המבקשת חזרה וטענה כי על פי ההלכה הפסוקה שכר טרחת כונס הנכסים משולם על ידי החייב וחל רק על החייב. כן שבה וטענה כי החלטת הרשם ניתנה בחוסר סמכות ופוגעת בה במישרין, שכן ההחלטה כוללת בחובה הוראה לפיה עליה, בתור היותה כונסת נכסים, להשיב לידי המשיבים מחצית משכר הטרחה אשר נפסק לטובתה. בטיעון זה ביקשה המבקשת להפנות לעמ' 12 להחלטת הרשם.

בהתאם להחלטתי מיום 31.8.10, הוגשה תגובת המשיבים – החייבים לבקשה.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, מצאתי לדון בבקשת המבקשת כבערעור עצמו, וכן להורות על דחיית הערעור.

ראשית אציין כי יש להצטער על כך שערעור זה הוגש מלכתחילה על ידי המבקשת בכובעה ככונסת נכסים. עוד אוסיף ואציין כי חרף כך שבפתח הדיון שהתקיים בפניי הערתי בפני המבקשת כי לטעמי אין לה מעמד בהגשת הערעור, עמדה המבקשת על הבקשה ואף הגדילה לעמוד על בקשתה לחקירתו של ב"כ המשיבים – בקשה אשר נדחתה על ידי בהחלטתי שניתנה במהלך הדיון.

בניגוד לנטען על ידי המבקשת, החלטת הרשם הנכבד, נשוא הערעור אינה כוללת כל הוראה אופרטיבית הנוגעת אליה בתפקידה ככונסת נכסים.

כך גם לעניין קביעת הרשם, אליה הפנתה המבקשת במהלך הדיון בפניי, לפיה נקבע על ידי הרשם כי לנוכח התנהלותם של המשיבים, רק מחצית מכל סכומי ההוצאות ושכרי הטרחה הפסוקים שנפסקו בהליכי הכינוס בתיק תיחשב כסכום ששולם ע"י המשיבים במסגרת עריכת תחשיב ההשבה ואילו המחצית הנוספת תיוותר בידי הזוכה , כסוג של השתתפות בהליכים היקרים והממושכים אותם נאלץ לנקוט בתיק נוכח אופן התנהלות המשיבים.

אין בהחלטת הרשם כל קביעה להפחתת שכר טרחתה הפסוק של המבקשת ולא מצאתי כל ממש בטענותיה.

עוד אוסיף לציין כי הנני דוחה על הסף טענתה של המבקשת לעניין החלטת הרשם על מינויו של רואה החשבון מוטעם המשיבים, באשר החלטה זו אינה נוגעת כהוא זה למבקשת בכובעה ככונסת נכסים ולפיכך יש לדחות טענותיה מחמת העדר יריבות.

קשה עד כדי לא ניתן שלא להתרשם כי תפקידיה של המבקשת מחד, כב"כ הזוכה, ומאידך ככונסת הנכסים , התערבבו, עד כדי כך שכל הטענות שהועלו על ידי המבקשת בערעורה אינן אלא טענות שראוי היה לו היו מועלות על ידי המבקשים עצמם ולא על ידה. ברי כי קרבתה המשפחתית של המבקשת לזוכה אך היוותה תרומה לעירוב התחומים הנובע מהתנהלותה.

מוטב היה לו ערעור זה לא היה מוגש כלל על ידי המבקשת בכובעה ככונסת נכסים, המשמשת כזרועו הארוכה של בית המשפט וכעושה דברו.

אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בערעור בסך 5,000 ₪.