גוזלן (טל) נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

ביום 8.7.13 התקיים בפני דיון מוקדם בתיק זה ביום מנ"ת ביטוח לאומי. למעשה לא היתה מחלוקת עובדתית והצדדים טענו כאשר פסק הדין דלהלן ניתן על יסוד טיעוני הצדדים שנשמעו בפני, כאשר נציגי ציבור נדרשו לטיעונים אלה ופסק הדין דלהלן ניתן בזה בצוותא עימם.

ב"כ הנתבע טענה כי יש לדחות את התביעה וזאת לנוכח העובדה שהתביעה הוגשה למעלה משנה לאחר הלידה שבגינה נתבעו דמי הלידה.

אין חולק כי התובעת ילדה ביום 15.2.10 וכי את טופס התביעה הגישה ביום 2.11.11. לטענת התובעת בין לבין נולד לה ילד נוסף והיא היתה טרודה נפשית ופיזית בטיפול בילד שנולד ובהריון שהיה לה אותה עת. התובעת הביאה אישור מרופא משפחה ומרופאת נשים בו נרשם כי היתה במצב מנטלי רגיש, בשל הלידה וההפלות שהיו בסמוך לה כמו גם ההיריון הנוסף.

השאלה אפוא האם יש הצדקה במקרה זה להאריך את התקופה הקבועה בסעיף 296 ובפרט ס"ק 296 (ב) (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

ס' 296 לחוק קובע כדלקמן:

מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם

(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה.

הוראה זו שנקבעה על ידי המחוקק הציבה למעשה מחסום קשיח בין 12 חודשים בפני מבוטח המתמהמה בהגשת תביעתו למוסד. לכאורה אין שיקול דעת למוסד לאחר חלוף פרק זמן של 12 חודשים כפי שאירע במקרה זה.

בית הדין הארצי אמר בנדון כך:

כפי שראינו, סעיף 296(א) לחוק קובע כי תביעה לגמלה תוגש תוך 12 חדשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. בקשר לכך נקבע בסעיף 296(ב) כי תביעה שהוגשה לאחר המועד תשולם למפרע לתקופה של 12 חדשים בלבד. מדובר בהוראת "שיהוי" או "התיישנות" אשר נועדה להמריץ את הזכאים להגיש תביעתם סמוך ככל האפשר למועד היווצרות זכאותם לגמלה. כפי שנקבע בפסיקה, קיצבאות הזיקנה נועדו לצורך קיומו השוטף של הזכאי ומכאן ההגבלה בזמן על התשלום למפרע. הוראה זו שבחוק מחייבת ואין המוסד רשאי לשלם גמלה תוך חריגה ממנה.

(עבל (ארצי) 162/07 אורי מור נ' המל"ל (ניתן ביום 27.11.07))

וכן:

התניית תשלום הגמלה, במועד הגשת התביעה לגמלה למוסד, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח;

(עב"ל (ארצי) 96/03 דוד פריג' - המל"ל (ניתן ביום 31.12.03))

נציין כי דמי לידה על פי טיבם הם תשלומים עיתיים לתקופת זמן מוגבלת ועליהם חלה הרישא של סעיף 296(ב) (ראו עב"ל (ארצי) 150/05 המוסד נ' זיוה אלגלי). בכל אופן במקרה זה חלפו אף למעלה מ- 18 חודשים הנזכרים באפשרות השנייה שבסעיף 296 לחוק.

במקרה דנן התובעת, במהלך התקופה שלאחר הלידה, יצאה ובאה מביתה ניהלה את ביתה וטיפלה בילדה. לא מצאנו כי היתה נבצרות להגיש את התביעה לדמי לידה. תביעה זו כידוע ניתן להגיש על ידי משלוח בדואר או פקס או באמצעות אדם אחר. מצבה הנפשי של התובעת, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שעליו הצביעה לא היה כזה שמנע ממנה הגשת התביעה.

לנוכח זאת אין מקום להתערב בהחלטת הנתבע לפיה יש לדחות את התביעה לאור הוראות סעיף 296 וחלוף ובפרט סעיף 296 ב (1) ולנוכח חלוף תקופה של מעל ל 18 חודשים כאמור, מעת הלידה ועד הגשת התביעה.

סוף דבר – התביעה נדחית.