גוונים קריות טלוויזיה בכבלים (1989) בע"מ נ' עודי

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן ביום 15.5.01 מפי כבוד השופטת י' וילנר, בהעדר התייצבות הנתבע לדיון שנערך ביום 15.5.2001.

עסקינן בתביעה כספית. לטענת התובעת גוונים קריות טלוויזיה בכבלים (1989) בע"מ, ביום 9.11.1995 התקשר עימה הנתבע בהסכם התחברות למערכת הכבלים. בהתאם לכך התחייב הנתבע לשלם לתובעת בגין ההתחברות והצפייה ולצורך כך חתם על הרשאה לחיוב חשבונו בבנק. משלא עמד הנתבע בתשלום חובו לתובעת נפתחו נגדו הליכים משפטיים.

ביום 27.2.2001 נקבע התיק לדיון ביום 15.5.2001 בפני כבוד השופטת י' וילנר.

ביום 15.5.2001 משלא התייצב הנתבע לדיון, ניתן כנגדו פסק דין המחייב אותו לשלם לתובע סך של 1,415 ₪ בתוספת 500 ₪ עבור אגרת בית משפט ושכר טרחת עו"ד.

ביום 18.6.2009 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין. לטענתו מספר ימים לפני הגשת הבקשה, בעודו ניגש לברר דבר מה בלשכת ההוצל"פ בעכו, הוא גילה כי ביום 22.3.2009 נפתח נגדו תיק הוצאה לפעול , זאת בעוד פסק הדין ניתן עוד בשנת 2001. הנתבע מוסיף כי הוא אומנם הגיש כתב הגנה בתיק אך הוא מעולם לא קיבל הזמנה לדיון כי לא קיבל את פסק הדין לידיו וסבר כי העניין דעך.

כן טוען הנתבע כי הוא איננו חייב כספים לתובעת, וכי בתקופה הנדונה בכתב התביעה הוא כלל לא היה מנוי על שירותי התובעת.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה לאור השיהוי הניכר בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין והעדר הסבר מספק לאי התייצבותו לדיון מתבקש בית המשפט לדחות את טענת הנתבע.

דיון

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") דנה בביטול החלטה על פי צד אחד וקובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם" (ההדגשות אינן במקור י.ר).

ביטול פסק דין בהתאם לתקנה 201 דנא, יתרחש באחת משתי חלופות. חלופה ראשונה הנה כאשר מצביע המבקש ביטול על כך כי ישנו פגם בהליך אשר בעטיו ניתן פסק הדין, קרי: ביטול מחובת הצדק. חלופה שנייה הנה, כאשר בית המשפט סבור, מכוח שיקול דעתו, כי יש מקום לבטל את פסק הדין.

אין חולק כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה זמן רב לאחר המועד בו ניתן פסק הדין. לטענת הנתבע נודע לו על פסק דינו של בית המשפט באקראי לאחר שבדק עניין אחר בלשכת ההוצל"פ. התובע לא הביא כל ראיה הסותרת את טענתו זו של הנתבע.

הגם שבית המשפט ציין בפסק הדין שהנתבע זומן כדין, מאחר ואין בפני אישור מסירה, מטעמי זהירות יש מקום לבטל את פסק הדין.

12.מעבר לכך גם אם הנתבע זומן כדין, נראה כי יש מקום לשקול את ביטולו של פסק דין לאור שיקול דעת בית המשפט. זכות הגישה לערכאות הוגדרה בפסיקה כזכות יסוד. ככזו, היא מוכרת כחלק מ"תקנת הציבור" בשיטת המשפט שלנו היא מאפשרת לבני החברה להגן על זכויותיהם השונות ולממשן (ראו למשל ע.א. 3115/93 יעקב נ. מנהל מס שבח, פד"י נ' (4) 549 שם בעמוד 558).

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון מהותי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו" (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נגד שמואל לוינסון ואח', תק-על 2001(1), עמ' 1121)". 

13. הדברים יפים אף אם הייתה רשלנות של הנתבע, כפי שמדגיש כב' השופט ג. בך בפסק דינו

בע"א 32/83- ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3), 431: