גדרון נ' סיטון

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 6.7.09 כנגד החסויה-הגב' אהובה סיטון, להלן:

)"המבקשת").

מדובר בתביעת שכר טרחה אשר הוגשה על ידי עורך דינה לשעבר של המבקשת- עו"ד מרדכי גדרון, להלן: ("המשיב").

יצוין כי במועד הגשת התביעה- 4.5.09- הייתה המבקשת בגדר חסויה במסגרת צו למינוי אפוטרופוס שניתן על ידי כב' סגן הנשיא, השופט בוקובסקי ביום 6.10.2008, אשר מינה את עמותת ש.פ.ר מרח' המדע 1 ברחובות להיות אפוטרופוס על החסויה, להלן: ("העמותה").

כתב התביעה הומצא לעמותה ביום 11.5.09 וכתב ההגנה לא הוגש עד היום.

ביום 6.7.09 הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין בהעדר ועוד באותו יום ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה ובתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 6,676 ₪.

בתאריך 4.8.09 הוגשה בקשה זו על ידי המבקשת, באמצעות העמותה.

יחד עם בקשה זו הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביצוע פסק הדין עוכב עד למתן החלטה אחרת ודיון במעמד הצדדים התקיים ביום 11.3.2010.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתצהירים שהוגשו בפני מטעם שני הצדדים ולאחר חקירת המבקשת והמשיב על דוכן העדים נחה דעתי כי קיימות מספר סוגיות הצריכות בירור ובהן מעמדה של העמותה ביחס לחסויה בכל הקשור להמצאת כתבי טענות והטיפול בהם, גובה שכר הטרחה שצריך להיות משולם לעו"ד גדרון ביחס למספר הפעולות שבוצעו על ידו ובהתאמה להסכם שכר הטרחה שצורף לכתב התביעה ואשר נחתם על ידי החסויה ביום 14.1.08.

אין ספק שלעו"ד גדרון מגיע שכר טרחה שכן אין מחלוקת כי ביצע פעולות בתיק. כמו כן אין מחלוקת כי לא קיבל תשלום כלשהו על פעולותיו עד עצם היום הזה. יחד עם זאת כאמור, קיימת מחלוקת נוקבת באשר לגובה שכר הטרחה לו הוא זכאי. בין היתר, עקב כך שייצוג החסויה הועבר לעו"ד אחר.

התקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנה") אשר כותרתה "ביטול החלטה במעמד צד אחד" וזו לשונה:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה — לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

בבש"א (הרצ') 1140/05, רוני שמעון נ' חברת מירס תקשורת בע"מ, קבע בית המשפט כי תקנה זו טומנת בחובה שתי עילות ביטול:

ביטול מכוח חובת הצדק – כאשר נפל פגם בהליך מתן פ"ד כגון שמבקש הביטול לא הוזמן לדיון. במצב כזה קיומו של פגם בהליך הינו תנאי מספיק לביטול פסק הדין ואין שיקול דעת לבית המשפט אם פסק הדין נכון או שגוי לגופו של עניין. לכל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין אלא בדרך משפטית תקינה.

ביטול מכוח שיקול דעת של בית המשפט – שני מבחנים: (1) הסיבה למחדל הנתבע (2) סיכויי הצלחת ההגנה – השאלה המרכזית והחשובה יותר. על מבקש הביטול להוכיח כי הביטול יצמיח לו תועלת ולאחר שתישמע עמדתו תשתנה החלטת בית המשפט. נטל ההוכחה הנדרש: "הגנה אפשרית בלבד".

במקרה דנן, באשר לסיבת המחדל, קרי התנהלות העמותה מאז המצאת התביעה ועד עתה, ההסבר שניתן לאי הגשת הגנתה במועד הינו שמדובר בעמותה המטפלת בענייניהם של חסויים רבים, אשר לא חסכה מאמץ ופנתה לסיוע המשפטי בבקשה כי יסייע למבקשת, דבר שמנע מהעמותה, כטענתה, הגשת כתבי הטענות במועד.

בחקירתו בפני אישר מנכ"ל העמותה כי סגניתו הייתה במשרדו של עו"ד גדרון תוך ניסיון ליישב את המחלוקות בין הצדדים אך כאמור כתב הגנה לא הוגש.

דומני כי בנסיבות העניין אכן מדובר במחדל, הגם שנראה כי אינו נובע מזלזול בהליך או בביהמ"ש.

באשר לסיכויי ההגנה, לפחות באופן חלקי מדובר בסיכויי הגנה טובים ולכל הפחות ב"הגנה אפשרית".