גדסי נ' גד-סי

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפניי תביעה אשר הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות על ידי מר יובל גדסי (להלן: "התובע") כנגד מר גבריאל גדסי (להלן: "הנתבע").

2.על פי הנטען בתביעה, בחודש ינואר או במועד סמוך לכך עזב התובע את דירת מגוריו והחליט לשפץ את דירתו החדשה. לשם כך הניח התובע את חפציו האישיים בחלק האחורי של חצר הבניין המשותף , ברחוב ברזילי 15 ברחובות (להלן:"חצר הבניין") בו גרים הוריו.

3.בכתב התביעה טוען התובע כי מסיבה שאינה ידועה לו החליט הנתבע, דודו של התובע לזרוק את חפצי התובע אשר כאמור הונחו בחצר הבניין אל מחוץ לחצר הבניין, כך שהם היו חשופים תחת כיפת השמיים ולעיני כל. לטענת התובע נגרמו לחפציו נזקים רבים וזאת כתוצאה ממעשי הנתבע. חלק מן החפצים הוצאו מכלל שימוש וחלקם נלקחו על ידי עוברים ושבים.

4.על יסוד האמור מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך של 19,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לחפציו ועבור רכישת חפצים חדשים במקומם וסך נוסף של 4,000 ₪ כפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובע ממעשי הנתבע.

5.הנתבע בכתב הגנתו טוען כי יש לדחות את התביעה. לטענת הנתבע במהלך חודש ינואר 2011 החל לשפץ את דירתו ולשם כך פינה את החפצים והזבל (כך כלשונו) שנערמו בחצר הבניין וזאת בכדי לרסס את חצר הבניין מפני מזיקים. לאחר מכן החזיר הנתבע את החפצים שאינם שייכים לו למקומם כגון שולחן וכיסאות השייכים לדיירים הגרים בקומות העליונות של הבניין.

6.לטענת הנתבע כל החפצים עליהם מלין התובע בכתב תביעתו כי הנתבע זרקם לרחוב הם פרי דמיונו בלבד. לדבריו, החפצים אשר היו מונחים ואותם פינה מחצר הבניין לא היו של התובע, כי אם חפציה הישנים של אם הנתבע שהונחו במקום מאז פטירתה.

7.כחיזוק לטענתו מציין הנתבע בכתב הגנתו כי שוטרים שהוזעקו למקום על ידי אחד מבעלי הדירות העליונות בטענה כי "רכושם מוצא לרחוב" , "צחקקו ואמרו שאין כאן רכוש כלשהו אלא זבל ורפש שלא אמור להיות לאף אדם כל עניין בו" (כתב הגנה סעיף 9 ד').

8.הנתבע מציין כי התביעה הוגשה שלא בתום לב ובמטרה לגרום לו ולבני משפחתו צער רב וראייה לכך היא מועד הגשת התביעה, ערב חתונת בנו של הנתבע. משכך, מבקש הנתבע לפצותו בגין עוגמת הנפש שמעשי התובע הסבו לו.

דיון והכרעה

9.אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע פינה חפצים מחצר הבניין המשותפת ברחוב ברזילי 15 ברחובות, אך בעוד התובע בכתב תביעתו טוען כי החפצים שהנתבע פינה היו שלו וכי במעשיו אלו גרם לו הנתבע לנזק כספי ולעוגמת נפש, טוען הנתבע כי כל החפצים שפינה מחצר הבניין היו של הוריו, ולפיכך לא הוסב כל נזק לתובע.

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו, שמעתי את העדים, אני קובעת כי דין התביעה להידחות :

א.התובע טוען כי מאחר ושיפץ את דירתו החדשה, הניח מיטלטלין בחצר הבניין בו גרים הוריו. מנגד, טוען הנתבע כי החפצים אשר היו בחצר הבניין לא היו שייכים כלל לתובע, כי אם להורי הנתבע, וזאת למעט שולחן וכיסאות השייכים לאחד מבעלי הדירות בבניין.

מלבד עדות התובע ואמו, לא מצאתי כל הוכחה לכך שהתובע אכן הניח את המיטלטלין להם הוא טוען בכתב התביעה בחצר הבניין המשותפת. אף בתמונות אשר צירף התובע לכתב תביעתו אין בכדי ללמד על טיבם ומהותם של החפצים המונחים בחצר הבניין למעט שולחן וכיסאות הנראים בבירור מן התמונות. כך גם אין בתמונות כדי ללמד כי החפצים הם אכן של התובע כפי שהוא טוען ולא של אם הנתבע או של מי מבין דיירי הבניין.

ב.אף אם אכן הניח התובע בחצר הבניין את החפצים המוזכרים בכתב תביעתו, אזי לא עלה בידיו להוכיח כי הנתבע הוא אשר פינה את אותם החפצים. הנתבע טוען כי פינה מחצר הבניין רק את השייך להוריו , וכי את שאר החפצים אשר אינם שייכים לו השיב למקומם. טענה זו לא נסתרה על ידי התובע. יתרה מכך, התובע העיד כי הוא לא ראה את הנתבע מפנה את חפציו וכי הוא רק סבור כי הנתבע עשה זאת מאחר ו"אין מישהו אחר שיזרוק את החפצים. יש שם בסה"כ 3 דיירים שגרים שם". (פרוטוקול, עמ' 1 שורה 20).

ג.יש לציין כי אין להתעלם מאחריותו של התובע לחפציו בהניחו אותם בחצר בניין משותפת, כך שהם גלויים לעיני כל וחשופים לפגעים ונזקים על כל המשתמע מכך.

11. התובע בכתב התביעה טוען לנזק שנגרם לחפציו בסך של 19,000 ₪ וזאת כתוצאה ממעשי הנתבע. גם לעניין סך הנזק, לא הביא התובע כל ראיה הבאה ללמד על טיבם של החפצים אשר לטענתו הושלכו מחצר הבניין או באשר לסך הנזק לו טוען התובע כי נגרם כתוצאה ממעשי הנתבע.

12.ראוי לציין כי בכתב תביעתו לא דייק התובע בעובדות המקרה בכותבו כי החליט לשפץ את דירתו החדשה ברחוב ברזילי 15 ברחובות, בעוד בעדותו העיד כי קנה דירה ברחוב הרב דוד ישראל 78 ברחובות.

13.לאור האמור לעיל ומאחר והתובע לא הוכיח את תביעתו כי הנתבע פינה את חפצי התובע מחצר הבניין ומשום כך נגרם להם נזק, דין התביעה להידחות.