גדיר נ' מ.י. לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 16.3.10 על ידי כבוד השופט ש. יציב בתיק תת"ע 2755/08.

בית משפט קמא הרשיע את המערער בהיעדרו בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 וגזר עליו את העונשים הבאים:

קנס כספי בסך 1,000 ₪; פסילה מלהחזיק ולמקבל רישיון נהיגה למשך 24 חודשים בניכוי חודש אחד של פסילה מנהלית; פסילה של 4 חודשים על תנאי ולמשך 3 שנים ו- 4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בבקשות המערער בבית משפט קמא, בפסק הדין של בית משפט קמא, בהחלטותיו ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

ראוי לציין כי המערער הוזמן לדיון ליום 24.6.07 בגין נהיגה בשכרות, עבירה שבוצעה ביום 23.4.07 בשעה 23:35 ברחוב חלוצי התעשייה בצומת קריית אתא.

בדיקת הינשוף שנערכה למערער הראתה כי בגופו קיים ריכוז של 375 מ"ג אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. כמו כן, צויין במסמכים שערכו השוטרים כי מפיו של המערער נדף ריח אלכוהול ובכך הוא הודה בפני השוטרים ששתה בקבוק בירה גולדסטאר.

המערער חזר והודה בכך כעולה מדו"ח העיכוב, גם טופס בדיקת המאפיינים הצביע כי המערער נהג לאחר ששתה משקאות חריפים.

מעיון בתיק בית משפט קמא עולה כי המערער הגיש ביום 24.3.09 באמצעות בא כוחו, עו"ד סלימאן סעדייה, בקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהיעדר, שנדחתה ביום 20.10.09.

הערעור שבפניי מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא לדחות את הבקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהיעדר ולחילופין לעניין העונש.

כאמור אין בהודעת הערעור ובתצהיר המערער נימוקים שיש בהם כדי לבסס את הבקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהיעדר.

המערער לא הניח כל הצדק סביר להיעדרותו מהדיון ובודאי שלא הצביע על קיומו של חשש לעיוות דין. על כן, בדין דחה בית המשפט קמא את הבקשה לביטול הכרעת הדין.

כאמור לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בבקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהיעדר ועל כן דין הערעור בעניין זה להידחות.

זאת ועוד; העונש שהוטל על המערער אינו חורג מרמת הענישה המקובלת, נהפוך הוא; יש בו מידה מסויימת של הקלה בדינו של המערער אשר ביצע עבירות חמורות ונפוצות שהשפעתן על נוהג הרכב קשות. נהיגה בשכרות מסכנת את חיי הנהג ואת חיי המשתמשים האחרים בכביש.

בית משפט קמא הסתפק בהטלת עונש המינימום שקבוע בחוק ועל כן לא ניתן לומר כי העונש שהוטל עליו חמור מדי ובודאי שאינו חמור עד למידה שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור שכדרכה תתערב בעונש שהטיל הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש חורג באופן קיצוני ויוצא דופן מרמת הענישה המקובלת.

עניינו של המערער לא נמנה עם מקרים אלה.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור גם לעניין העונש.

סוף דבר

אני דוחה את הערעור על שני חלקיו.

על המערער להפקיד את רישיונו במידה ולא הופקד וזאת לאלתר. כמו כן, יהיה עליו לשלם את הקנס ב- 3 תשלומים שווים ורצופים כשהתשלום הראשון יהיה ביום 1.7.10 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.