גבריאלי נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער נהג ברכב בדרך בינעירונית, נעצר על ידי ניידת והוצא לו דו"ח ברירת קנס לפיו הוא נהג את המכונית במהירות של 122 קמ"ש.

בו ביום שולם סכום הקנס שבדו"ח, 750 ₪, בסניף הדואר שליד מקום מגוריו.

כעבור ארבעה חודשים פנה המערער לבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע, ביקש להישפט על עבירת המהירות הנ"ל שטען כי הוא כופר בה, והוא מסר כי הדו"ח שולם בטעות בסניף הדואר על ידי אשתו שטעתה בכך ששילמה אותו במקום לשלוח לביהמ"ש את חלק הטופס של הדו"ח הכולל את הבקשה להישפט.

בנוסף, טען המערער כי הוא נתפס כשהוא נוסע במכונית שאינה שלו ואשר הכיול במד המהירות שלה הינו במיילים ולא בקילומטרים ולכן טעה במצב הדברים.

בית משפט השלום לתעבורה, סגן הנשיא ד. לנדסמן, דחה את טענות המערער ואת בקשתו – כנגד כך הוגש ערעור זה שבפני.

ב"כ המערער חוזר על הטענות שנטענו בבקשת המערער בבית המשפט קמא.

לאחר בחינת הטענות שבכתב ושבעל פה ולאחר עיון נוסף בפסק הדין קמא, איני מוצא ממש בטענות הערעור.

בדין קבע בית המשפט קמא כי תשלום הקנס, ביום קבלת הדו"ח, מדבר בעד עצמו וכי הגרסה המאוחרת והמושהת שעורר המערער ארבעה חודשים לאחר מכן אין בה כדי להוות בסיס כלשהו לטענת הטענות בהודעה או בתשלום הדו"ח.

כמו כן, טענת ה"טעות בעובדה" המתבססת על מד מהירות המכויל במיילים ולא בקילומטרים אינה עניין כלל לטענת טעות בעובדה.

המהירות הקבועה בחוק והשמירה עליה, אינה תלוית הכיול של מד המהירות.

המדובר בענייננו במהירות העולה כמעט בשליש על המהירות המותרת (90 קמ"ש) והטענה כי מדובר במד מהירות שמכויל במיילים אינה מעלה ואינה מורידה והשאלה אם נעברה עבירת המהירות אם לאו.

סוף דבר, לא מצאתי ממש בנימוקי הערעור ואני דוחה את הערעור.

ניתנה והודעה היום ח' ניסן תשע"ג, 19/03/2013 במעמד הנוכחים.

יוסף אלון, נשיא

הוקלד על ידי שולמית אברהם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: