גבעון נ' מנהל מקרקעי ישראל -

פסק דין

1.העובדות במקרה דנא הלכה למעשה אינן שנויות במחלוקת ולפיכך אתייחס אליהם בתמצית בלבד.

2.אין מחלוקת כי התובע פנה לנתבע על מנת לקבל היתר מסוים. לצורך אותו היתר שניתן ביום 18.9.08 נדרש התובע לשלם דמי היתר, אותם שילם כנדרש. יוער, כי שיעור דמי ההיתר ששילם התובע הינו מעבר לסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, אם כי התובע בחר לתבוע רק את השבת אותו שיעור המצוי בגדרי סמכותו של בית משפט זה.

3.אין מחלוקת כי במועד התשלום האמור העסקה מבחינת הנתבע הושלמה וככל שהיה התובע מבקש מהנתבע את חתימתו על התוכניות שהגיש היה מקבלה, אלא שעניין החתימה התעכב לנוכח העובדה שהתובע קיבל היתר בנייה רק במועד מאוחר יותר.

4.בין לבין, נתקבלה החלטה נוספת של הנתבע שלפיה שינה הנתבע את הכללים באשר לדמי היתר. לטענת התובע, החלטה זו אמורה לחול בעניינו שכן את החתימה מהנתבע קיבל רק לאחר שההחלטה האמורה התקבלה.

5.אין בסיס לטענת התובע. כאמור, העסקה בינו לבין הנתבע הושלמה במועד התשלום, ובאותו מועד חלו הכללים על פיהם נדרש לשלם את ששילם. בנסיבות אלה אין כל מקום להחלה רטרואקטיבית של כללים מאוחרים יותר.

6.יתר על כן, בכתב התביעה, המנוסח בקצרה, מציין התובע כי אין כל נימוק הגיוני לעובדה שהנתבע סירב להשיב לו את ששילם בזמנו. ואולם, דברים אלה אין לקבל. יתר על כן, אם נלך לשיטתו של התובע יהא בכך כדי ליצור תמריץ שלילי לנתבע לקבוע כללים מקלים כלשהם, שכן כל כלל כאמור יקים, כביכול מאליו, חובת השבה בקשר לכל העסקאות שנעשו בטרם נכנס הכלל המקל לתוקפו.

7.הנה כי כן, התובע לא הצביע על כל דין או פסיקה העשויים לבסס את ההשבה שבדיעבד אותה הוא מבקש, וגם טעמים שבמדיניות משפטית אינם תומכים בטענתו.

8.אשר על כן אני דוחה את התביעה.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום כ"ד טבת תש"ע, 10/01/2010 במעמד הנוכחים.

שאול אבינור, שופט

הוקלד על ידי: איריס עמרם