פסק דין
1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 21/6/12 ברח' תל חי ברמלה. התובע קיבל מהנתבעת 2 סך של 9,707 ₪ בגין נזקיו והינו תובע סכומים שלא שולמו והופחתו מהפיצוי לטענתו שלא כדין בגין שכ"ט שמאי, ירידת ערך ורשלנות תורמת.
2.על פי הנטען בכתב התביעה, התובע פנה שמאלה עם רכבו במופע אור ירוק כאשר לפתע חש חבטה ברכבו. רכב הנתבעים התפרץ לצומת תוך התעלמות מוחלטת ממופע אור אדום ברמזור ופגע ברכב התובע.
3.על פי הנטען בכתב ההגנה, הנתבע נכנס לצומת כאשר מופע הרמזור בכיוון נסיעתו הראה כתום ואילו התובע נכנס לצומת כאשר רכב הנתבע היה כבר בתוך הצומת.
4.ביום 28/4/13 התנהל דיון בתיק. הנתבע 1 לא התייצב לדיון ונציגת הנתבעת 2 הסכימה להמשיך ולנהל הדיון בהעדרו וזאת תוך שמיעת עדותו של התובע, חקירתו הנגדית וטיעוני הצדדים.
5.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:
א.הנתבע 1 לא התייצב לדיון. גרסתו של התובע, המפורטת לעיל ושעליה חזר בעדותו, לא נסתרה ונחזתה בעיני כאמינה.
ב.הנתבעים לא שילמו לתובע מלוא הפיצוי בגין רכיב הנזק של שכ"ט שמאי, לא שילמו פיצוי ברכיב הנזק של ירידת ערך והפחיתו מהתשלום בגין רשלנות תורמת.
ג.שכ"ט שמאי – התובע נשא בשכ"ט שמאי בסך 1,276 ₪ (חשבון שכ"ט וקבלה צורפו לכתב התביעה). הנתבעת פיצתה את התובע ברכיב נזק זה בסך של 1,050 ₪ בלבד. בעניין זה הדעות בפסיקה חלוקות באם על חברת ביטוח לשאת בתשלום שכ"ט שמאי בסכום שאינו עולה על 500 ₪, לעומת העיקרון שבדיני הנזיקין שעל המזיק לפצות את הניזוק על הפסדיו ולהשיב המצב לקדמותו (ר' לדוג' דיון בסוגיה זו בת"ק 25528-02-10 סיגלית נ' רוטשילד ואח' (פורסם בנבו)).
בנסיבות תיק זה מצאתי לנכון לקבל את תביעתו של התובע בגין מלוא התשלום עבור שכ"ט שמאי. לא מצאתי שיש בשכ"ט זה בכדי להוות שכ"ט מופרז בהתחשב בהיקף הנזקים ברכבו של התובע ועל כן הנני מחייב הנתבעת בתשלום ההפרש בסך של 226 ₪.
ד.ירידת ערך – התובע טוען לירידת ערך בסך של 843 ₪ לפי שיעור של 1.5% משווי הרכב. מעיון בחוו"ד שמאי מטעמו של התובע, חסרה התייחסותו של השמאי לעניין שוויו של הרכב והתובע לא הצליח להמציא לביהמ"ש כל ראיה בדבר שווי הרכב ממנו נגזרת ירידת הערך. כמו כן, ניתן להסיק מעיון בחוות דעת השמאי מטעמו של התובע לכך שהשמאי לא בדק את הרכב לאחר התיקון.
בת"ק 51186-07-12 מדמוני ואח' נ' פלדפוגל ואח' (פורסם בנבו), נתתי את דעתי לכך שיש לבדוק את הרכב לצורך קביעת ירידת הערך לאחר התיקון, כך שניתן לבחון הנזק בפועל.
לפיכך, איני מקבל את דרישתו של התובע לפיצוי ברכיב נזק זה.
ה.רשלנות תורמת – למרות שגרסתו של התובע לכך שהנתבע נסע במופע אור אדום לא נסתרה, עדיין אין בכך בכדי לגרוע מסמכותו של ביהמ"ש במסגרת ההליך האזרחי בתיק דנא לדון בסוגיית הרשלנות התורמת. בעניין זה, הנני מפנה לפסיקתו של ביהמ"ש שלום בב"ש בת"א 1368-07 ו' מ' א' (קטין) נ' ש' מ' (קטין) (פורסם בנבו).
בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 553/73 אליהו עמית נ' חנחן, (פורסם בנבו) ושעוברת כחוט השני בפסיקה, על נהג המתקרב לצומת, על אף שיש לו זכות קדימה, להיכנס לצומת תוך התאמת מהירות הנסיעה ובירור כי הדרך חופשית.
ו.הנתבעת הפחיתה מהנזק שנגרם לתובע סך של 2,424 ₪ בגין רשלנות תורמת. נציגת הנתבעת טענה שההפחתה הינה בשיעור 10% בלבד. טענה זו אינה מתיישבת עם הסכום שהופחת בפועל. בהתאם לסכום שהופחת, מדובר בהפחתה של 20% מסך הפיצוי בגין רשלנות תורמת.
ז.בהתחשב בזאת שהתובע אישר כי אין כל מגבלה של שדה ראייה מכיוון נסיעתו לכיוון נסיעתו של רכב הנתבע וכן בהתחשב בזאת שרכבו של הנתבע ניזוק בחלקו האחורי מצד שמאל (ראה נ/1) ואילו רכב התובע ניזוק בחלקו הקדמי (ראה חוו"ד שמאי מטעמו של התובע) ובהתאם לפסיקה כמפורט לעיל, סבורני שהרשלנות התורמת שהפחיתו הנתבעים מהפיצוי אשר שולם לתובע הינו סביר ואיני רואה כל מקום לשנותו.
6.לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתו של התובע בחלקה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 226 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
7.בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, אך בהחזר הוצאות האגרה בסך של 50 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.
8.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.