אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גאידמק נ' טרוים ואח'

גאידמק נ' טרוים ואח'

תאריך פרסום : 09/03/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
2002-03
01/03/2010
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
ארקדי גאידמק
הנתבע:
יוסף טרוים

החלטה

1.בפניי בקשה להסרת עיקולים ולביטול כל סעד זמני שניתן למשיב.

2.המשיב, יוסף טרוים (להלן: "טרוים"), הגיש תביעה כספית בסך של 98 מיליון ₪ נגד המבקש, ארקדי גאידמק (להלן: "גאידמק") ובה טען כי גאידמק רכש ממנו מפעל פטרוכימי בקזחסטאן (להלן: "המפעל") תמורת סך של 22 מיליון דולר. בפועל, שילם גאידמק לטרוים סכום של שלושה מיליון דולר בלבד, ומכאן התביעה נגדו לתשלום היתרה (ת.א. 2002/03).

3.ביום 23.6.2005 הוטלו לבקשתו של טרוים צווי עיקול וצווי מרווה על נכסים שונים של גאידמק, להבטחתו של סכום התביעה.

4.ביום 11.5.2006 הועבר הסכסוך להכרעתו של בורר, כב' השופט בדימוס דן ארבל.

5.ביום 22.7.2008 ניתן פסק הבוררות. הבורר קבע כי בין הצדדים נכרת חוזה בעל פה למכירת המפעל, ומכוחו חוייב גאידמק לשלם לטרוים סך של כ- 53 מיליון ₪.

6.בעקבות פסק הבוררות ביקש טרוים הרחבה של העיקולים על נכסיו של גאידמק, ובקשותיו התקבלו, בשורה של החלטות שניתנו בשנת 2008.

7.הן גאידמק והן טרוים הגישו ערעור על פסק דינו של כב' הבורר ארבל, בפני ערכאת בוררים, הם השופטים בדימוס אליהו וינוגרד, ורדי זיילר ודן ביין. ביום 2.7.2009 קיבלו הבוררים את ערעורו של גאידמק וקבעו כי לא נכרת בין הצדדים חוזה בעל פה. עם זאת, הבוררים קבעו כי גאידמק קיבל לידיו מפעל בעל שווי כספי ניכר, ועל כן עליו לשלם תמורה ראויה לטרוים, מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. הבוררים קבעו כי בנסיבות שנוצרו, אין מנוס מקביעת התמורה הראויה על דרך של אומדנא דדינא, וחייבו את גאידמק לשלם לטרוים סכום של שמונה מיליון דולר, בנוסף לסכום של שלושה מיליון דולר ששילם לטרוים עובר לרכישת המפעל.

8.גאידמק הגיש בקשה לביטול החיוב הכספי שהוטל בפסק הבוררים (ה"פ 1582/09), ואילו טרוים הגיש בקשה לאישור פסק הבוררים (ה"פ 897/08).

9.ביום 13.12.2009 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט יהודה זפט) על ביטול חלקי של פסק הבוררים, במובן זה שהחיוב הכספי שהוטל על גאידמק בוטל, והתיק הוחזר לבוררים לשם שמיעת ראיות בנושא גובה התשלום המגיע לטרוים מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

10.טרוים וגאידמק פנו לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט זפט. טרוים טען כי לא היה מקום לבטל את החיוב הכספי שקבעו הבוררים מכח אומדנא דדינא אלא צריך היה לאשר את פסק הבוררים (רע"א 7112/09), ואילו גאידמק טען כי יש צורך לבטל את חלקו של פסק הבוררים בו נקבע כי עליו לשלם לטרוים את שוויו הראוי של המפעל, הואיל ומדובר בחריגה מסמכות של הבוררים (רע"א 256/10).

ביום 22.2.2010 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט ס' ג'ובראן) את בקשתו של טרוים, ואילו בקשתו של גאידמק הועברה לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים וטרם הוכרעה לגופו של ענין, לאחר שניתנה לו רשות ערעור.

11.טענתו המרכזית של גאידמק בהליך שבפניי היא שעם ביטול החיוב הכספי שהושת עליו על ידי הבוררים, בעקבות פסק דינו של כב' השופט זפט, פקעו העיקולים הזמניים וצווי המרווה שהוטלו על נכסיו, שהרי אלה ינקו את תוקפם מקיומו של חיוב כספי. לדידו, המצב כיום הוא שקיים פסק בוררים שאושר, ולפיו לא קיים בינו לבין טרוים הסכם כלשהו, לא בכתב וגם לא בעל פה, ואילו אותו חלק בפסק הבוררים בו נקבע חיוב כספי של גאידמק, בוטל, ומכאן שלא קיים כיום כל חיוב כספי שלו כלפי טרוים. אין איפוא כל ראיה לכאורה לעילה חוזית ואין גם חיוב מכח פסק בוררים. העילה שעוד נותרה לדיון בבוררות היא עילה של שווי ראוי, אלא שלגביה לא הובאו כל ראיות ולכן גם ברור שאין בקשר אליה ראיות לכאורה. לטענתו של גאידמק, תרופתו של טרוים היתה להגיש בקשה לסעד זמני בערעור, ומשלא עשה כן, דין הסעדים הזמניים לפקוע.

12.מנגד, טרוים טוען כי עומדת לו זכות לסעדים זמניים, הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה, שכן הבוררים קבעו כי עומדת לו עילת תביעה טובה מכח דיני עשיית עושר, לקבלת תשלום בסך של שמונה מיליון דולר. כל שנותר הוא להביא ראיות בענין זה בפני הבוררים, על מנת שהללו ישלימו את פסק הבוררים, ויתכן שאף יפסקו בסופו של יום לטובתו של טרוים סכום של תשעים ושמונה מיליון ש"ח, כפי תביעתו המקורית. טרוים מציין כי אין מחלוקת בדבר קיום יסוד ההכבדה, קרי, שאם לא יינתנו הסעדים הזמניים יהיה קושי לבצע את פסק הבוררים שיינתן בסופו של יום נגד גאידמק. טרוים טוען עוד כי בקשתו של גאידמק אינה נתמכת בתצהיר ולכן דינה להדחות. טרוים מוסיף וטוען כי אין כל משמעות מעשית לבקשה שכן נכסיו של גאידמק מעוקלים לטובת נושים נוספים בגין חובות של מעל 200 מיליון ₪. עוד טוען טרוים כי לבית המשפט נתונה סמכות, בין לפי ס' 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), ובין לפי ס' 16 לחוק הבוררות, ליתן סעדים זמניים נגד גאידמק.

13.לאחר שעיינתי בטיעוניהם המאוד מפורטים של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן.

14.מרבית הסעדים הזמניים שניתנו בתיק זה, יסודם בפסק הבורר של כב' השופט בדימוס דן ארבל מיום 22.7.2008, לפיו חוייב גאידמק לשלם לטרוים סך של כ- 53 מיליון ₪. סעדים אלה ניתנו מכח סמכותו של בית המשפט, לפי ס' 29 לחוק הבוררות, הקובע כי משהוגשה בקשה לאישור פסק בורר או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק. תנאי הכרחי לקיומם של סעדים זמניים לפי סעיף זה הוא קיומו של פסק בורר שאותו מבקשים לאשר או לבטל. בעניננו לא בוטל פסק הבוררים בשלמותו, אלא אך ורק החיוב הכספי שהוטל בגדרו על גאידמק. מכאן שעומדת עדיין בעינה קביעתם של הבוררים לפיה מוטלת היתה על גאידמק חובה לשלם עבור המפעל תשלום המבוסס על מחיר ראוי, לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. עומדת בעינה גם קביעתם של הבוררים לפיה גאידמק וטרוים דיברו ביניהם על סכום של 22 מיליון דולר שהיה אמור להשתלם לטרוים לו הושג הסכם, ואשר ממנו היו אמורים הצדדים להפחית סכומים כאלה ואחרים, בשיעור שאינו ידוע. לבסוף, אין להתעלם מן העובדה כי הבוררים סברו, על יסוד חומר הראיות שעמד לנגד עיניהם, ולו גם חומר חלקי בלבד, כי השווי הראוי של המפעל הינו אחד עשר מיליון דולר, ולכן, בניכוי התשלום בסך שלושה מיליון דולר ששילם גאידמק לטרוים, נותרה עדיין יתרה לתשלום בסך של שמונה מיליון דולר. אכן, החלק האופרטיבי של פסק הבוררים בוטל, שכן נקבע כי על הבוררים ליתן לגאידמק הזדמנות להביא ראיות בנוגע לשווי הראוי, אלא שבמאזן ההסתברויות, סביר יותר להניח כי בסופו של יום יהיה זכאי טרוים לתשלום בסכום משמעותי, מאשר להניח כי הבוררים ידחו את תביעתו לאחר שיגיעו למסקנה כי למפעל אין שווי כספי כלשהו. אין גם להוציא מכלל אפשרות כי לאחר שמיעת הראיות, יגיעו הבוררים למסקנה כי שוויו של המפעל עולה על אחד עשר מיליון דולר, ועקב כך יוגדל הסכום אותו יחוייב גאידמק לשלם.

15.הוא הדין בסעדים הזמניים שניתנו בשנת 2005, עוד בטרם הוסכם להעביר את התביעה להליך של בוררות. אכן, סעדים אלה ניתנו מכוחה של עילה חוזית, שכיום כבר ברור כי אינה קיימת, אלא שבינתיים נקבע בפסק הבוררים כי גאידמק חייב לשלם לטרוים את שוויו הראוי של המפעל מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. מה לי עילה חוזית ומה לי עילה מכח דיני עשיית עושר, אם בסופו של דבר נקבע על ידי הבוררים, והקביעה לא בוטלה, כי גאידמק צריך לשלם לטרוים את שוויו הראוי של המפעל? על כן, העדרה של עילה חוזית אינו מפקיע את הסעדים הזמניים שניתנו בשנת 2005.

16.גאידמק טוען כי לנוכח פסק הבוררים, אין כל ראיה מהימנה לכאורה לקיומה של עילה חוזית, שהרי הבוררים ביטלו את קביעתו של כב' הבורר דן ארבל בדבר קיומו של הסכם בעל פה בין הצדדים, ואילו כב' הבורר ארבל כבר קבע כי לא קיים הסכם בכתב בין הצדדים. טענה זו נכונה, אלא שאין היא מועילה לגאידמק, שכן הבוררים גם קבעו, וקביעתם אושרה בפסק דינו של כב' השופט זפט, כי טרוים זכאי לתשלום שווי ראוי של המפעל, ומכאן שטרוים הוכיח קיומה של עילה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

17.גאידמק גם טוען כי לא הובאו ראיות כלשהן בנוגע לעילה של שווי ראוי. אכן, כעולה מפסק דינו של כב' השופט זפט, בעלי הדין לא הציגו בפני הבוררים חוות דעת באשר לשוויין של מניות המפעל. יחד עם זאת, אין בכך כדי לשלול את העובדה שבפני הבוררים היו ראיות כלשהן, שעל יסודן העריכו את השווי הראוי של המפעל מכח אומדנא דדינא, כמפורט בע' 27 ו- 28 להחלטתם: מחיר הרכישה ההסטורי של המפעל על ידי טרוים, הנסיבות בהן נערכה העסקה עם גאידמק, המקדמה ששילם גאידמק לטרוים, גובה התמורה עליה דיברו השניים וכו'. בהקשר זה יש לציין כי אין עסקינן בהליך של בקשה לסעדים זמניים לפי ס' 16 לחוק הבוררות, שאז נדרשת בדיקה קפדנית וראשונית של סיכויי ההצלחה והראיות לכאורה, שכן טרם נקבע ממצא כלשהו על ידי הבורר, אלא עסקינן בסעדים שניתנו לפי ס' 29 לחוק הבוררות, קרי, לאחר שכבר ניתן פסק בורר לגופו של ענין. בנסיבות כאלה, בדיקת קיומן ואיכותן של ראיות לכאורה על ידי בית המשפט תהא פחות מחמירה, שכן זכותו הלכאורית של התובע כבר נבדקה והוכרעה לטובתו על ידי הבורר. בנסיבות המקרה דנן, די בכך שהבוררים העריכו בשעתו את שווי המפעל בסכום של אחד עשר מיליון דולר, על יסוד החומר שעמד לרשותם, על מנת שבהליך של עיקול זמני טרוים ייצא ידי חובתו בענין הבאת ראיות לכאורה לגבי גובה החוב, גם אם חלק זה של פסק הבוררים בוטל לשם שמיעת ראיות מחדש.

18.גאידמק מוסיף וטוען כי טרוים צריך היה להגיש בקשה לסעד זמני בערעור אם ביקש לשמר את הצווים הזמניים. אינני מקבל טענה זו, שכן היא מניחה כמובן מאליו כי הסעדים הזמניים פקעו עם ביטול החיוב הכספי שהטילו הבוררים על גאידמק. הנחה זו אינה נכונה, שכן פסק הבוררים, על קביעותיו העקרוניות בדבר חבותו של גאידמק לשלם לטרוים תשלום המשקף את שוויו הראוי של המפעל, לא בוטל. כל שבוטל הוא החיוב הכספי, על מנת שיידון ויוכרע מחדש על ידי הבוררים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ