גאודאן נ' רמי בן נאוף

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין.

תחילת דרכו של תיק זה ביום 16.1.01, עת הגיש התובע, פנחס גאודן תביעה כספית נגד הנתבע, רמי ברהום.

ביום 19.9.02 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע.

ביום 23.9.03 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, לכב' השופט רומנוב.

ביום 20.4.04 , לאחר שלא נמסרה תגובת המבקש על פי החלטה מיום 12.1.04, נמחקה הבקשה.

ביום 28.11.10 הגיש המבקש בקשה נוספת לביטול פסק הדין ועיכוב הליכי הוצאה לפועל וביום 8.12.10 הועבר התיק לטיפולי למתן החלטה בבקשות.

טוען המבקש כי מעולם לא קיבל עותק של כתב התביעה לכתובתו הרשומה.

עוד טוען המבקש כי מיום 25.1.04 עד ליום 5.12.06 ריצה עונש מאסר בכלא.

המבקש טוען כי יש לבטל את פסק הדין ולו רק מחמת הצדק.

מנגד טוען המשיב כי המבקש הורשע בת.פ. 2784/99 בשורה של עבירות חמורות ביניהן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך במטרה לקבל באמצעותו דבר, בידוי ראיות והדחה בעדות וכמו כן חוייב, בין היתר, בפיצוי המשיב בסך של 350,000 ₪. תביעה זו עניינה בנזקים שנגרמו למשיב, הקשורים למעשים בהם הורשע המבקש בתיק הפלילי וכן אין למבקש טענת הגנה כלשהי.

עוד טוען המשיב כי כתב התביעה הומצא למבקש במסירה אישית במהלך ישיבת המשפט בתיק הפלילי ביום 16.10.01 ובנוכחות עדים. (ראה תצהירו של המשיב בנספח 1 לתגובה לבקשה)

לאחר שניתן פסק הדין בהעדר הגנה כנגד המבקש ביום 16.1.03, המציא המשיב את האזהרה בתיק ההוצל"פ למבקש במסירה אישית, כאשר המבקש סרב לחתום על המצאה וזאת ביום 16.1.03. (ראה תצהירו של המשיב סומן נספח "ד")

ביום 23.9.03 כשמונה חודשים לאחר ההמצאה הגיש המבקש את בקשתו הראשונה לביטול פסק הדין.

כאמור מינואר 2004 ועד דצמבר 2006 ריצה המבקש עונש מאסר, יחד עם זאת המבקש לא נתן כל הסבר לשיהוי הרב בהגשת הבקשה החוזרת מיום שחרורו ועד לשנת 2010 בה הוגשה בקשת הביטול בשנית.

לא למותר לציין כי המבקש בתגובתו מתייחס לנושא ההמצאות אך לא מכחיש באופן פוזיטיבי את גרסת המשיב בעניין ההמצאות האישיות.

לאור האמור אני מקבל את גרסתו של המשיב כי כתב התביעה וכן האזהרה בתיק ההוצל"פ הומצאו כדין.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), מתייחסת לביטול החלטה על פי צד אחד, וקובעת כך:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

17.לפי תקנה זו, לביהמ"ש המתבקש לבטל פס"ד שנתן במעמד צד אחד שתי אפשרויות חלופיות, האחת היא ביטול מחובת הצדק, והשניה היא ביטול לפי שיקול דעת ביהמ"ש. כשמדובר בביטול מחובת הצדק מדובר בפס"ד שניתן בעקבות פגם בהליך. הרציונאל שמאחורי כלל זה הוא שלכל אדם הזכות שלא יינתן נגדו פס"ד אלא בדרך משפטית תקינה (ע"א 64/53, כהן נ' יצחקי, ח(1) 395,397ה). במקרה זה של פגם, על בית המשפט לבטל את פסה"ד ללא שקילת נכונות ההחלטה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, דצמבר 1990, עמ' 696).