ג`יבלי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת ואח'

פסק דין כנגד הנתבעת 1

ביום 22.2.08, בשעה שטייל התובע עם סוס פוני שבבעלותו (להלן: "הסוס"), נפלו התובע וסוסו לבור תשתית שבהחזקת הנתבעת 1 ושתופעל על ידה (להלן: "הבור"), אשר היה במצב תחזוקה מוזנח וללא מכסה. על עובדות אלה אין מחלוקת בין הצדדים.

בתביעה שבפני עותר התובע לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לו, באשר נאלץ להזמין מנוף לשם חילוץ הסוס מן הבור, ובעקבות מות הסוס בגין האירוע.

הנתבעת 1 לא חלקה, כאמור, על עובדות המקרה, אך הכחישה חבותה בנזק, תוך שנתלתה בשני טעמים:

טענה של פטור מאחריות בנזיקין מכוח סעיפים 40 ו-41 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

טענה אינה יכולה לצפות מעשי קונדס ו/או ונדאליזם אשר נגרמים במתקניה, ומשכך, לא יכולה היתה לצפות את קרות הנזק. קרי, לא ניתן לקבוע כי התרשלה.

עוד התעוררה בין הצדדים מחלוקת על גובה הנזק.

הדיון נשמע בפני ביום 18.3.09. תחילה נדונה התביעה בהעדר הנתבעות שלא התייצבו. התובע ביקש למחוק את הנתבעת 2, ואילו לגבי הנתבעת 1 ניתן פסק דין בהעדר, לאחר שזומנה כדין ולא התייצבה. לאחר חתימת הפרוטוקול, התייצב נציג הנתבעת 1, התנצל על האיחור, וביקש לבטל את פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 1 בהעדרה. הוריתי על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות.

לאחר מכן שמעתי את טענות הצדדים, ודחיתי את התיק למתן פסק הדין.

טענת פטור מאחריות בנזיקין

סעיף 41 לחוק אינו רלוונטי לעניין, משלא מדובר במתן שירותים על ידי הנתבעת 1 או בטעות שנגרמה בידה. סעיף 40 קובע כדלקמן:

40. בכפוף לאמור בסעיף 41, בעל רשיון שהוענקה לו על פי סעיף 4(ו) חסינות לעניין סעיף זה (בפרק זה - בעל חסינות), עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא ישאו באחריות בנזיקין אלא -

(1)לנזק ישיר שנגרם עקב הגבלת שירות בזק או הפסקתו;

(2)לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות, עובדיו או הבאים מטעמו.

סעיף קטן (2) דלעיל, הוא הרלוונטי לעניין שבפני, ובגינו הועלתה טענת הנתבעת 1 לחסינות. על הרציונל העומד מאחורי הסעיף עמדו בתי המשפט:

"...אחריותה של בזק בנזיקין (וכל ספק תקשורת) הוגבלה. היא אחראית רק לנזק שנגרם בעטיה של פעולה מכוונת או כתוצאה מרשלנות חמורה של בזק, עובדיה או מי מטעמה. ויש היגיון בכך. אם נטיל על בזק אחריות בשל כל נזק שנגרם לכל משתמש בשירותיה אין לדבר סוף. סוכן בורסה יוכל לטעון כי הפסיד סכומים עצומים בשל קו תקשורת לקוי; זוגות יוכלו לטעון כי נפגעו קשות ופסיכולוגית מקשר טלפוני שנותק; מזמיני סחורות יוכלו לטעון להזמנות לא נכונות שהגיעו עקב קו פגום ועוד כהנה וכהנה..." (ת"ק (יר') 4173/06, דיאס אליהו נ' בזק חב` ישראלית לתקשורת בע"מ, תק-של 2007 (2) 3563 , 3565 (2007)).

גם בדברי ההסבר להצעת החוק נאמרו דברים ברוח דומה:

"מוצעות חסינויות לבעל רשיון ששר התקשורת יקבע, לעובדיו ולשלוחיו, במקרים מסויימים של אי אספקת שירותים, טעויות, השמטות במסירת מסרים, פגיעה בסודיות ועוד..." (ה"ח תשמ"א 1537, ע' 364).

העולה מן האמור הינו, כי למרות הניסוח הרחב של החסינות, הרי שכוונת המחוקק היתה להגביל אחריותה של בזק בנזיקין, בכל הקשור למתן שירותי התקשורת, ולא במקרים מעין אלה שבפנינו של רשלנות כללית בתחזוקה.

יצויין, כי אף שלא מצאתי בפסיקה פירוש כזה של הוראת החסינות, הרי שבפועל, במקרים דומים של ליקוייים בתשתיות, כמו בענייננו, נטו בתי המשפט לחייב את בזק חרף החסינות האמורה, בין בדרך של העברת נטל, ובין מכח קביעה בדבר "רשלנות חמורה" השוללת את ההגנה בניסוח שבחוק: