פסק דין
לפניי בקשת המבקשת להסתלק מבקשה שהגישה לאישור תביעה נגזרת.
המבקשת היתה בעלת מניות (50%) בחברה רומנית המכונה בבקשה "דוריס" רומניה.
המבקשת ביקשה להגיש תביעה נגזרת בשם דוריס נגד המשיבים 2-3 (שהיו גם הם בעלי 50% ממניות דוריס) ונגד המשיבה 1 - שהיתה צד להסכם שעשתה דוריס עם המשיבה 1 בקשר לקרקע ברומניה.עקב חילוקי דעות שהיו בין המשיבה 1 ודוריס בקשר להסכם האמור הגישה המשיבה 1 תביעה לבית המשפט (ה"פ 1155-03-08) בו ביקשה להצהיר בין היתר כי:
"זכרון הדברים שנחתם בין החברה לתובעת ביום 20.7.06 לרכישת נכס מקרקעין ברומניה תקף ומחייב".הצדדים הגיעו, במסגרת הדיונים בה"פ 1155-03-08, להסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין לפיו תשלם דוריס למשיבה 1 סך של 350,000 יורו (להלן: "הסכם הגישור").
המשיב 1 נקט בהליכים שונים למימוש הסכם הגישור, והמבקשת בבקשתה להגשת התביעה הנגזרת, ביקשה להורות על ביטול הסכם הגישור ופסק הדין שנתן לו תוקף.
בין המבקשת לבין המשיבים 2-3 התגלעו מחלוקות וסכסוכים, כאשר מאז שנת 2008 הם מנהלים ביניהם משא ומתן שעיקרו יציאת המבקשת מאחזקותיה בדוריס.
במסגרת הליך אחר שהתנהל בבית משפט זה בין המבקשת למשיבים 2-3 (ת.א. 33668-10-12 בפני כב' השופט קינר) הוסכם כי מניות וזכויות המבקשת בדוריס ימכרו, בהסכמת המשיבים 2-3, לצד ג' (שאינו צד להליכים כאן) ובלאו הכי מאותו השלב משהועברו מניות המבקשת, אין לה "מעמד" להגשת התביעה הנגזרת.
המבקשת, בהסכמת המשיבים 2-3, מבקשת למחוק את הבקשה ולפיכך הוריתי לה להגיש בקשה בהתאם לסעיף 202 (א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק").הבקשה אכן הוגשה ולה צורף הסכם המכירה של המניות כאשר שם הקונה נמחק (אם כי, למיטב הבנתי, חתימתו מתנוססת על ההסכם).המשיב 1 הגיש תגובתו ועיקר טרונייתו הינה, כי הבקשה לתביעה נגזרת הוגשה ללא בסיס כדי ללחוץ עליו לסגת מדרישותיו הלגיטימיות, כמפורט בבקשה לאישור התביעה הנגזרת, בשיתופם של המשיבים 2-3 ש: "הבריחו את נכסי המקרקעין היחיד שהיה בבעלות חברת דוריס, לחברה בבעלותם (הכל כאמור כמפורט בבקה לאישור תביעה נגזרת ובתביעה הנגזרת שהגישה המבקשת עצמה).".
בהתאם לס' 194 לחוק "כל בעל מניות וכל דירקטור (בפרק זה- תובע) רשאים להגיש תביעה נגזרת...".בנסיבות העניין, כאשר המבקשת כבר אינה בעלת מניות בחברת דוריס הרי שבקשתה לחזור בה מהבקשה מתבקשת, שכן אינה עוד בעלת "מעמד" להגיש בקשה להגיש תביעה נגזרת ללא קשר לשאלה למי נמכרו מניותיה. המשיבים 2-3 מטבע הדברים מסכימים לבקשה בעוד המשיב 1 הינו הנתבע הפוטנציאלי וברור שהוא אינו יכול להתנגד לבקשה ההסתלקות.
זה נוסח החוק וזו גם התוצאה המתבקשת.
יוער ויואר לעניין זה, כי רק במקרה בו מוגש הסכם פשרה או הסדר לאישור בית המשפט יש צורך לפי סעיף 202(ב) לחוק לפרסם הודעה על פרטיו וגם נושה יכול להתנגד לכך. בענייננו, אין הסכם או הסדר בעניין התביעה (אלא הסכם למכירת המניות) ובכל מקרה מאושרת ההסתלקות ולפיכך אין כלל צורך בהליך הפרסום וגם אם המשיב 1 הינו נושה הוא אינו יכול להתנגד.
נותרה איפה השאלה האם זכאי המשיב 1 להוצאות.בתיק זה לא התקיימו ישיבות ופי בדיקתי המשיב 1 לא הגיש תשובה לבקשה ובלאו הכי לא הגיש כתב הגנה לתובענה הנגזרת.
ההלכה היא כי "לערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב ואף רחב מאוד בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעלי הדין שהפסיד בדינו" (ע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 נ' סיעת יש עתיד לביאליק, פ"ד ס(1)391, 395 (2005); וראו גם רע"א 4370/07 הרן נ' חברת נתיבות איילון בע"מ, פסקה ד(8) (פורסם במאגרים משפטיים, 20.11.07). ככלל, יש טעם רב בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, יישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות הצד שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש.
כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו טרם זמנו, מבלי שזכה לסעד אותו ביקש, נקודת המוצא היא כי מגיש ההליך יישא בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. במצב זה אין החלטה הקובעת את צידקת הגשתו של ההליך, ומבין שני בעלי הדין, וככלל, ראוי כי זה שגרם להוצאות יישא בהן. מחיקת ההליך ללא קבלת הסעד, יש בה כדי להצביע, על פני הדברים, על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך. עצם העובדה כי תובע/מבקש מחק בקשתו/תביעתו מבלי לקבל הסעד אותו ביקש אינה מעידה בהכרח כי הן היו לא מוצדקת כאמור, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וליישם את אמות המידה הנזכרות תוך התאמה לנתוניו של כל מקרה.
לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשת להסתלק מבקשתה להגשת התביעה הנגזרת ובלאו הכי מורה על מחיקת התביעה.
בהתחשב בשלב בו אנו מצויים ובכתבי בי-דין שהוגשו (או שלא הוגשו) ולאור העקרונות האמורים אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב 1 הוצאות משפט בסך כולל של 3,600 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
מעבר לאמור כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, ג' אב תשע"ג, 10 יולי 2013, בהעדר הצדדים.