ב"ל 9145-06-14

1.המערער נפגע בברכו הימנית ביום 23.01.13, בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין התאונה, וועדה רפואית בדרג ראשון שהתכנסה ביום 06.01.14 קבעה לו נכות בשיעור של 10%, ולאחר ניכוי בגין מצב קודם של מלוא אחוזי הנכות שנקבעו, העמידה את נכותו הצמיתה בשיעור של 0% בתחולה מיום 06.01.14.

המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 02.04.14 (להלן: "הוועדה"), קיבלה באופן חלקי את הערר, תוך שניכתה בגין מצב קודם מחצית מהנכות שנקבעה, והעמידה את נכותו הצמיתה בשיעור של 5% בתחולה מיום 06.01.14.

מכאן הערעור שבפני.

2.בישיבה שהתקיימה במעמד הצדדים, המליץ בית הדין, משסבר שנפלו מספר אי בהירויות וליקויים משפטיים בדרך פעולות הוועדה, להחזיר את עניינו של המערער "לועדה לעררים באותו הרכב וזאת על מנת שתתייחס במנומק לטענת המערער לפיה ההגבלה בתנועות שנבעה מהאירוע מיום 22.6.10 הייתה בגדר הגבלה חולפת, ועל כן, בין היתר, לא היה מקום לנכות בגינה את אחוזי הנכות שנוכו.

יוער שבטבלת הסיכום שבסיפא לפרוטוקול הועדה לא פורט אחוז הנכות מכוחו נעשה הניכוי של 5% בגין מצב קודם".

3.בהודעתו לבית הדין, ב"כ המערער הסכים כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה, ובתוך כך הציע ניסוח מטעמו, ולפיו יתוסף על האמור בהמלצת בית הדין משפט, וייכתב "...כי בטרם התאונה מיום 23.1.13 לא אובחן קרע במיניסקוס...".

4.ב"כ המשיב, לעומת זאת, במסגרת הודעתו לבית הדין, הסכים להצעת בית הדין, תוך שהביע הסתייגות מהכיתוב הנוסף אותו מציע ב"כ המערער. ב"כ המשיב הפנה לממצאי הוועדה, בגדרם נרשם "עם זאת אין עדות חד משמעית כי טרם התאונה הנדונה סבל מקרע במיניסקוס...".

5.לאחר שנתתי את דעתי להודעות הצדדים, ובהתחשב באמור לעיל, הנני מורה על השבת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן –

הוועדה תתייחס במנומק לטענת המערער, לפיה ההגבלה בתנועות שנבעה מהאירוע מיום 22.6.10 הייתה בגדר הגבלה חולפת, כאשר בשים לב לקביעת של הוועדה ש"אין עדות משמעותית כי טרם התאונה הנידונה סבל (המערער) מקרע במיניסקוס...". בהתאם לכך, לטענת המערער, לא היה מקום לנכות בגין ההגבלה החולפת האמורה את אחוזי הנכות שנוכו.

תשומת לב הוועדה לכך, שבטבלת הסיכום שבסיפא לפרוטוקול הוועדה לא פורט אחוז הנכות מכוחו נעשה הניכוי של 5% בגין מצב קודם.