ב"ל 9035-01-15 דיב אבו עיסא נ' המוסד לביטוח לאומי

1.תביעת התובע להכרה בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, נדחתה על ידי הנתבע במכתב הדחיה מ- 13.11.14 בנימוק כי כושר השמיעה של התובע בתדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שבפנינו ובכתב התביעה ייחס התובע את הירידה בשמיעתו ואת הטינטון לחשיפתו לרעש מזיק במסגרת עבודתו במחלקת הניקיון בעיריית חיפה.

2.הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחיה וטען כי לא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84 א' לחוק על מנת להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון כ"פגיעה בעבודה".

3.הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה באשר לתשתית העובדתית שתופנה למומחה ואשר הינה כדלקמן:

א.התובע יליד 1959;

ב.התובע עובד החל מיוני 1989 ועד היום, 7 שעות ליום, בחשיפה לרעש מזיק העולה על המותר, במחלקת הניקיון בעיריית חיפה;

ג.טופס התביעה לנתבע וההודעה על פגיעה בעבודה הוגשו לנתבע בתאריך 20.2.14;

ד.המחלוקת בין הצדדים, הינה בשאלת קיומה של ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים.

4.הוראות סעיף 84 א' לחוק הינן כדלקמן:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה – 

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;