ב"ל 8579-05-14.07 מ.מ. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לקביעת אי כושר, מיום 3/4/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר מיום 19/7/12 ("ההחלטה").

טענות הצדדים:

2.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה התעלמה מהמגבלות הקשות מהן המערער סובל, בשים לב לאופי הנכויות הרפואיות שנקבעו לו. נטען כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לשילוב הנכויות השונות, לרבות הנכות האורטופדית והנפשית, מחלת הלב והסכרת, ולא נימקה החלטתה כדבעי.

3.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה הייתה ערה לכל פגימותיו של המערער, התייחסה למצבו האישי ולעברו התעסוקתי, והחלטתה מפורטת ומנומקת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

5.הוועדה התכנסה ביום 3/4/14, ולאחר שהקשיבה לתלונות המערער, עיינה במסמכים הרפואיים בתיק. הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובל המערער, וציינה כי המערער אובחן כסובל מהגבלה קלה בעמוד שדרה צווארי (10%), הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני (10%), סכרת (5%), מחלת לב (25%), אין נכות נוירולוגית, קשיי הסתגלות (0%). בהתייחס לליקויים אלה קבעה הוועדה כי המערער "יכול להשתלב חזרה בעבודתו בענף השמירה בהיקף מלא או עבודה אחרת כמתדלק, מחסנאי".

הוועדה סיכמה וקבעה כי המערער, חרף מגבלותיו הבריאותיות, מסוגל בהחלט לעבוד יום עבודה מלא בעבודות קלות שמתבצעות לרוב בישיבה, כגון מיון, אריזה, הפעלת מכונה ועיסוקים שאין צורך בהכשרה קודמת.

6.הוועדה הבהירה כי החלטתה עולה בקנה אחד עם חוות דעת הרופא המוסמך, לפיה המערער מסוגל לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי ניכר. כמו כן, התייחסה הוועדה לדו"ח השיקום ממנו עולה כי המערער בעל 9 שנות לימוד, עבד כשומר והפסיק עקב סגירת העסק.