ב"ל 8454-08-14 שלום נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 7.9.2008 נפגע המערער בכתף שמאל בתאונה, אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה"), ובגינה נקבעה לו דרגת נכות צמיתה בשיעור של 15% לפי פריט 41(4)(ב) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת") – הגבלה בתנועות פרק הכתף עד לגובה השכם.

2.ביום 10.1.2012 הגיש המערער למשיב תביעה להחמרת מצב, וביקש להיבדק מחדש. בין היתר, הגיש המערער בדיקות אולטראסאונד, מהן עלה כי קיימת אצלו החמרה בקרע בגיד הסופראספינטוס בכתף שמאל.

3.המערער נבדק על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון, וכן על ידי וועדה רפואית לעררים, אשר החליטו כי לא חלה החמרה במצבו. כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים הגיש המערער ערעור לבית דין זה, אשר נדון בתיק ב"ל 41342-12-13, בפני כב' הנשיאה ורד שפר.

4.בישיבה מיום 14.5.2014 ניתנה המלצת בית הדין, כדלקמן:

"הערת בית הדין: מכלל טענות המערער בגדר נימוקי הערעור שהוגשו סבורני שיש למצוא ממש בעיקר בטענה לפיה בהינתן העובדה שאין חולק שהממצאים ההדמייתיים בעניינו של המערער מעידים על החמרה בהיקפו של הקרע שאובחן בסופראספינטוס, ובהתחשב בטענה שהועלתה בערר שהונח בפני הועדה לפיה יש מקום לקבוע 20% נכות מכוח פריט ליקוי 42(1)(ד), הרי שהיה על הועדה לשקול במנומק יישומו של פריט הליקוי האמור.

מאוחר והועדה לא עשתה זאת ולא התייחסה לטענה בעניין זה בערר, סבורני שנפלה טעות משפטית בפעולותיה ויש להשיב עניינו של המערער אליה על מנת שתחזור ותשקול את השאלה האם חלה החמרה במצבו של המערער, וזאת תוך שהיא שוקלת במנומק יישומו של פריט ליקוי 42(1)(ד) לאור העובדה שאובחן קרע מלא בסופראספינטוס, ממצא שלא היה קיים עת נקבעו למערער 15% נכות בעבר."

5.בפסק הדין (להלן: "פסק הדין") נפסק כדלקמן:

"ניתן תוקף של פסק דין להמלצת בית הדין לעיל.