ב"ל 769-10-12 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.גב' ס' א' (להלן – התובעת), אלמנתו של ע' א' ז"ל (להלן – המנוח), הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לגמלת תלויים.

2.משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק - "על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תיחשב תאונה כתאונת עבודה אם ארעה תוך כדי ועקב העבודה. לא הוכח שארעה למנוח תאונה תוך כדי ועקב העבודה.

מתוך הנתונים שבידינו המנוח נפטר במהלך נסיעת עבודה ואין קשר בין עובדה זו לבין פטירתו שאירעה, כפי הנראה, כתוצאה ממחלה טבעית ממנה סבל. מהסיבה האמורה לעיל דחינו את תביעתך לתשלום גמלת התלויים.", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3.מטעם התביעה העידו גב' רונית חיה ביטון ומר י' א', ילדיו של המנוח ומטעם הנתבע העידו מר שלומי גרשון ומר עובדיה כהן. התובעת עצמה בחרה שלא להעיד לפני בית הדין.

4.העובדות הצריכות לעניין בתמצית –

א.המנוח עבד בנמל אשדוד בתפקיד מזכיר ועד מנהל.

ב.ביום 3.5.09 יצא המנוח למשלחת מטעם נמל אשדוד שכללה ביקור בנמלים בבלגיה וספרד לצורך למידה על הפרטת נמלים בעולם. תחנתה האחרונה של המשלחת כללה שהות במלון בברצלונה.

ג.המנוח היה אדם דתי ובשל אמונתו הדתית נשא עליו, במהלך הטיול, אוכל כשר שהביא מהארץ וכן ביקר בשבת בבית הכנסת של בית חב"ד המרוחק כמה קילומטרים מהמלון.

ד.במוצאי שבת, 6.6.09, בנסיבות אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים, המנוח חש ברע, פנה לשותפו לחדר, מר שלומי גרשון, אשר הזעיק את חברי המשלחת וצוות רפואי. המנוח פונה לבית חולים בברצלונה ואובחן כמי שסובל מאירוע לבבי. לאחר 32 ימי אשפוז בברצלונה, חזר המנוח לארץ ואושפז בבית החולים קפלן, שם נפטר לאחר כשלושה שבועות.

דיון והכרעה -

האם מדובר באירוע שאירע בעבודה?

5.אין חולקין שהאירוע הלבבי מושא פסק הדין אירע למנוח בעת ששהה בחו"ל במשלחת מטעם עבודתו. לטענת הנתבע, האירוע קרה בעת שהמנוח עסק בפעילות פרטית לצרכי בילוי ופנאי, שאין לה קשר לעבודתו ולמטרת המשלחת ועל כן, אין להכיר באירוע כפגיעה שאירעה בעבודתו.

6.על פי ההלכה הפסוקה, ניתן להכיר בפגיעה שאירעה למבוטח במהלך פעילות חברתית במקום עבודתו כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), ככל שהתקיימו התנאים הנדרשים להכרה באותה פעילות במסגרתה נפגע המבוטח כ"פעולה נלווית לעבודה" [עב"ל 91/99 אלברט אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209 (להלן- פרשת אילוז) ; עב"ל 1190/02 אילנה גרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 12.9.2004; עב"ל 1149/02 המוסד לביטוח לאומי נ' לאה אבישר, [פורסם בנבו] מיום 1.6.2004].

בעב"ל 825/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קיפרמן (פורסם בנבו) (ניתן ביום 10.12.07) הרחיב בית הדין הארצי אודות הכללים הנדרשים להכרה בפעילות כפעילות נלווית לעבודה וקבע –

"ההכרה בפעולה נלווית לעבודה - כתאונה בעבודה, תיעשה תוך בחינה כוללת של מעטפת דו-שלבית האופפת את ליבת האירוע גופו בו נפגע העובד. הכלל המנחה את בחינת המעטפת על שני שלביה, מושתת על נקודת מוצא, לפיה אין להרחיב את גבולותיה של "תאונת העבודה" אל מעבר לגבולות הסבירות, כדי כך שעובד המשתתף באירוע חברתי ייהנה מהגנה "...ללא כל אבחנה, ושרוחבה למצער כמכלול שעות האירוע". זאת, כדי להימנע מצב בו עובד המבלה עיתותיו ב"פעולה נלווית" לעבודה יזכה להטבת יתר "...על פני חברו המבוטח בביטוח נפגעי עבודה במהלך שמונה שעות בלבד שביום עבודה" [ראו: פרשת אילוז לעיל].