ב"ל 725-01-15 ראיד מקאלדה נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 1.12.14, שקבעה כי המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר (להלן – הוועדה).

2.למערער נקבעו על-ידי הוועדות הרפואיות 64% אחוזי נכות משוקללת, בהן 40% נכות בגין PVD לפי פריט ליקוי 11(5)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – מבחני הנכות), 25% בשל ליקוי לבבי, 10% בגין כאבי גב תחתון ו- 10% בגין מגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי.

3.טענות המערער:

א.הוועדה לא העריכה את השפעת הליקוי הלבבי ומחלת כלי הדם על היכולת לעבוד, במיוחד שעה שהליקויים הרפואיים גורמים לחולשה ולעייפות ניכרת.

ב.החלטתה של הוועדה אינה מנומקת ומבוססת על בדיקה קצרה.

ג.העבודות שהוצעו על-ידי הוועדה כעבודות שהמערער מסוגל לבצען – אינן מתאימות למצבו הרפואי. הוועדה המליצה כי המערער יועסק בעבודה משרדית, למרות שהליקוי הרפואי הנוגע למחלת כלי הדם מונע ישיבה ממושכת.

4.מנגד טען המשיב, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, בהתחשב בכך כי ניתנה החלטה המתמודדת עם כלל הליקויים מהם סובל המערער ולהשפעתם על היכולת להשתכר.

עוד טוען המשיב כי אין מקום שהוועדה תתמודד עם הטענה בדבר עייפות שעה שליקוי זה לא צוין באיבחון הרפואי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 

5.על-פי הוראות סעיף 213 לחוק הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

6.עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה התכנסה ביום 1.12.14, הקשיבה ורשמה את תלונות המערער בפניה. המערער ציין, בין השאר, כי הוא מועסק בחנות ל- 3 שעות מדי יום בעבודות משרד ועוזר בהנהלת חשבונות. באשר למגבלותיו ציין המערער כי הוא סובל מסחרחורות, היעדר כח בידיים, נמנום בידיים וברגל שמאל, קושי בעמידה וקוצר נשימה.

הוועדה פרטה בהחלטתה את הליקויים מהם סובל המערער וציינה כי הונחו בפניה תיק הנכות, החומר הרפואי והמידע הסוציאלי.