ל' נ' המוסד לביטוח לאומי

המערער, מר א.ל., הגיש ערעור זה לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 1.2.16, על פיה לא נותרה למערער נכות קבועה עקב תאונת עבודה מיום 21.10.14.

ביום 8.9.08 נפגע המערער בתאונת עבודה. וועדה רפואית לעררים מיום 6.5.10 קבעה למערער 10% נכות בעמוד שדרה מותני שאותם יש לייחס לתאונה מיום 8.9.08. כן קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי למערער נכות בשיעור 20% לפי סעיף 32(4)(א)(3) לרשימת הליקויים, מתוכם יש לייחס 0% לתאונה מיום 8.9.08. סעיף 32 הנדון עניינו פגימות "בעצבי הגפיים התחתונים", וסעיף 32(4) עוסק ב-N. Tibialis Anterior (Deep Peroneal Nerve). סעיף 32(4)(א)(3) משמעותו "שיתוק חלקי בצורה קשה".

ביום 21.10.14 נפגע המערער בתאונת עבודה נוספת. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 10% לפי סעיף 32(1)(א)(1) – שיתוק חלקי קל בעצב הסכיאטי.

המשיב הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים בנימוק שהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון התעלמה מקביעת הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.5.10 לפיה המערער סובל ממצב קודם השולל קשר סיבתי בין הפגימה שהוכרה על ידי הוועדה מדרג ראשון לבין התאונה מיום 21.10.14.

הוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור קבעה:

"הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדה ערר מיום 6.5.10. בו התבקשה הוועדה לדון במצב קודם שלא נלקח בחשבון בקביעת הוועדה בדרג 1.

הוועדה שמעה את בא כוחו של התובע אשר ציין שלתובע נקבעה נכות נוירולוגית בגין פגיעה מיום 8.9.08 בשיעור 20% עם ניכוי מצב קודם בשיעור 20% לפי סעיף 32(4)(א)(3).

לטענת עו"ד לא ניתן לחשב פגיעה קודמת למצב קודם מאחר וסעיף אשר נקבע בקביעת נכות בגין פגיה משנת 2008 שונה מסעיף שהופיע בוועדה משנת 2014 (הפגיעה הנדונה). מדובר בנכות קודמת חלוטה בשיעור 20%.

בנוגע לטענות עו"ד לגבי סעיף 32 הרי מדובר בעצב סיאטי שמרכיב בתוכו בהמשך סעיף טיבאלי שבגינו נקבעה נכות בשנת 2008 וכעת הופעל סעיף שמדובר באותה פגיעה באותו עצב סיאטי (באותה פגיעה מבחינה אנטומית).

הוועדה מקבלת את ערר המוסד וקובעת שלא נותרה נכות נוירולוגית בגין התאונה הנידונה מאחר ולתובע נקבע נכות נוירולגוית עוד בשנת 2008 בשיעור 20% בשל פגיעה בעצב סיאטי וקביעה זו הינה חלוטה".

עיקרי טענות המערער בערעור הם שהחלטת הוועדה הרפואית לעררים אינה מובנת ואינה מנומקת. הנכות שנקבעה לו בוועדה הרפואית לעררים מיום 6.5.10 הייתה בגין צניחת כף הרגל. הפגימה שהוכרה לגבי התאונה מ-2008 מתייחסת לעצב הטיביאלי ואילו הפגימה שהוכרה עקב התאונה מיום 21.10.14 הינה בעצב הסכיאטי. אם הייתה פגימה בעצב הסכיאטי עוד במועד הוועדה מיום 6.5.10, הוועדה הייתה מן הסתם רושמת זאת. ככל שהנמקת הוועדה הרפואית לעררים שהעצב הטיביאלי הינו המשך של העצב הסכיאטי, עדיין אין הנמקה מספקת לקביעת הוועדה מדוע אין כל נכות בגין התאונה מ-21.10.14.