ב"ל 6685-09-14 נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 9.5.2014 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה של 47%.

רקע

2.המערער נפל מגובה במהלך שהותו באיטליה, ונחבל בכל חלקי גופו, ובגין כך הגיש תביעה לנכות כללית. בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 12.8.2010 נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 50%.

3.המערער הגיש ערר על החלטה זו, וביום 17.1.2011 התקיים דיון בוועדה הרפואית לעררים, בו ביקשה הוועדה מסמכים נוספים. ביום 2.5.2011 התכנסה הוועדה לעררים שוב, בהיעדר המערער, וקבעה בין היתר כי יש לעצור את הדיון, ולהודיע למערער כי יש בדעתה להפחית את אחוזי הנכות בגין השברים בחוליות ובעצם הזנב.

4.ביום 8.8.2011 התכנסה שוב הוועדה, והפעם בנוכחות המערער, ולאחר שעיינה בחוות הדעת של ד"ר חביב אללה גאזי, מומחה לכירורגיה אורתופדית, נקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור של 47%.

5.על החלטת וועדת הערר הגיש המערער ערעור לבית הדין לעבודה (ב"ל 12487-12-12), ובין היתר טען בו, כי הוועדה לעררים לא התייחסה לעניין הצלקת שקיימת בגבו, וכן טען כי בבדיקה הקלינית של הוועדה לעררים מיום 2.5.2011 (צריך להיות מיום 17.1.11, שאז נבדק המערער על ידי הוועדה) נמצא כי קיימת אצלו הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני שנעה בין קלה לבינונית, ואילו בישיבה המסכמת מיום 8.8.2011 קבעה הוועדה כי קיימת הגבלה בינונית.

לפיכך, טען המערער כי היה על הוועדה לקבוע נכות בשיעור של 20% בגין פגימה זו, ולא נכות בשיעור של 15%.

6.ביום 23.4.2013 ניתן פסק דין בערעור על ידי כב' השופטת איצקוביץ (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו נקבע בין היתר, כי לכאורה קיימת סתירה בין הממצאים העולים מהבדיקה הקלינית שנערכה למערער, ואשר מעידים על הגבלה קלה עד בינונית, לבין קביעתה של הוועדה בישיבתה מיום 8.8.2011, אשר קבעה הגבלה בינונית, ויישמה פריט ליקוי של הגבלה קלה עד בינונית (תחתית עמ' 4 לפסק הדין).

7.בסיכומו של דבר, נקבע כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדת הערר, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: