דליה חזן נ' המוסד לבטוח לאומי

1.התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי אבטלה שנדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 21.10.2014 בנימוק כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין המעסיק הנטען ומשכך התובעת לא צברה תקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה. 

כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה שפנינו.

ואלו העובדות:

2.התובעת שמשה כמנהלת חנות לבגדי נשים בשם "ליידי די" בקרית אתא (להלן – החנות או העסק) וזאת החל מחודש אפריל 2013 ועד לסגירת החנות בחודש אפריל 2014.

3.העסק היה בבעלות הגיס של התובעת, מר מאיר חזן והמקום בו התנהלה החנות היה בבעלות משותפת של מר מאיר חזן ושל מר ימין חזן, חמיה של התובעת. לחמיה של התובעת עסק וותיק לריפוד רהיטים (להלן – המרפדיה) במסגרתו מועסק בעלה כרפד.

למר מאיר חזן (להלן – מר חזן) חברה נוספת בבעלותו המשמשת כקבלן משנה של המרפדייה ועוסקת בריפוד לפי פרויקטים, בעיקר עבור רכבת ישראל.

4.קודם להקמת העסק, החנות הושכרה לחברת ראפ כרמית הלבשה בע"מ, שהינה רשת של חנויות לבגדי נשים (להלן – כרמית).

התובעת הועסקה על ידי חברת כרמית כמוכרת בחנות ובמעמד של עובדת שכירה החל מחודש מרץ 2012 ועד לחודש דצמבר 2012 (כולל).

5.התובעת עבדה בחנות 6 ימים בשבוע. בימים א – ה' בין השעות 09:00-14:00 ומשעה 16:00 ועד השעה 20:00 וביום ו' משעה 09:00 ועד שעה 14:30.

במשך תקופת פעילות העסק, הועסקו בחנות שתי עובדות נוספות, האחת למשך 8 חודשים, והשניה לפרק זמן של 4 חודשים, כך שבמקביל לעבודת התובעת כמנהלת החנות הועסקה עובדת נוספת ששמשה כמוכרת.

6.התובעת קיבלה שכר חודשי בסך של 6,500 ₪ נטו.