ב"ל 64293-01-15 פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 26/11/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 19% מיום 16/6/09 ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2.המערער עבד בתפקיד כבאי, ולקה במחלת עור בשם BCC, אשר הוכרה כמחלת מקצוע.

3.ביום 26/11/14 התכנסה הוועדה לדון בערר המערער, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה ברפואת עור ומומחה בנפרולוגיה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער, ולטיעוני בא כוחו שהתלווה אליו, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה:

"בקרקפת כתמים וטלאים בגוון חום אדמדם. באפרכסת שמאל נגע שטוח אירוזובי שקוטרו כ- 6 מ"מ ונגע אירוזובי נוסף באיזור הצוואר השמאלי. באמות מספר מוקדים קרטוטיים שטוחים מסוג סולר קרטוזיס".

הוועדה אבחנה את המערער כסובל מ"מצב לאחר כריתת BCC מאפרכסת ימין ואקטונוק דרמטיטיס". בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כי לאור ממצאי הבדיקה הקלינית ונוכח ההיסטוריה הרפואית של המערער, מצבו תואם דרמטיטיס אקטונוק בדרגה בינונית, המקנה 10% לפי פריט ליקוי מותאם 81(2), וכן נכות בשיעור 10% בגין צלקות, לפי פריט ליקוי 75(2)(ב). הוועדה ציינה כי אינה מקבלת את עמדתו של ד"ר אופיר בחוות דעתו, וקבעה שהנכות במלואה קשורה לחשיפתו של המערער לשמש בעבודתו.

ביחס למועד תחולת הנכות ציינה הוועדה כי על פי התיק הרפואי התחלואה החלה בשנת 2009, ולכן תחולת הנכות ממועד זה.

משכך, קבעה הוועדה למערער דרגת נכות בשיעור 19% מיום 16/6/09.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.