ב"ל 60237-12-12 ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.כל המחלוקת בתיק זה מתמקדת בשאלה – האם יש מקום להכיר בטינטון הנטען על ידי התובע כפגיעה בעבודה, שכן הנתבע הכיר בליקוי השמיעה של התובע כפגיעה בעבודה אך דחה את תביעתו בגין הטינטון.

2.ביום 25.6.14 מונה ד"ר ברקו לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעמו של בית הדין וביום 21.7.14 ניתנה חוות דעתו.

בחוות דעתו של ד"ר ברקו הוא סוקר את המסמכים שעמדו לפניו ואת טענת התובע לפיה בכל פעם שפנה לרופא בגין תלונות על טינטון, נאמר לתובע שאין כל טיפול רפואי שיכול לעזור לו.

ד"ר ברקו מציין את הרישומים בתיקו הרפואי של התובע לרבות זה מיום 25.12.03 שם התלונן התובע על ירידה בשמיעה וצפצופים מזה כשנה והרישום מיום 30.9.06 שהוא העלה תלונות בגין צפצופים באוזניו בעקבות התפוצצות בלון גז וכן רישומים רבים נוספים.

3.בסיכום מסקנותיו של ד"ר ברקו בחוות דעתו מיום 21.7.14 הוא מציין את העובדה כי מדובר בגבר בן 54 שנחשף לרעש מזיק בעבודה מפברואר 1992 ועד נובמבר 2011 שכבר ביום 25.12.03 הוא התלונן על ליקוי שמיעה וטינטון באוזניו.

ד"ר ברקו מציין בחוות דעתו, כי "עוברות שנים וב – 9.10.11 מתלונן על ליקוי שמיעה וצפצופים קבועים באוזניים, תלונות אלה נמשכות כמתואר עד לתאריך 30.12.12 ואחר כך פוסקות...

יש לציין שהתובע החל להתלונן על טינטון קבוע בשתי האוזניים סמוך לפרישתו מהעבודה והמשיך להתלונן על כך במשך כשנה ואחר כך פסק.

יש לציין גם שטינטון היא תלונה סובייקטיבית שלא ניתן להוכיח באופן אובייקטיבי את מציאותה או לא."

בסופו של דבר מגיע ד"ר ברקו למסקנה לפיה סובל התובע מרעש תמידי באוזניו תוך שהוא מפרט באופן כרונולוגי את כל פניותיו לרופא בגין הטינטון.

4.ביום 1.12.14 התרתי להפנות לד"ר ברקו שאלת הבהרה תוך שהוא מופנה לבדיקת שמיעה מיום 31.7.12 שם נרשם בעמ' 2 "לא שומע טינטון בזמן הבדיקה".