ב"ל
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
59161-10-13
30/10/2014
|
בפני השופטת:
אורית יעקבס
|
| - נגד - |
המערער:
י' ג'
עו"ד מיכאל לנג ואח'
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד שרה מינטוס
|
| פסק דין |
1.לפני ערעור המתייחס הן להחלטת הועדה הרפואית לעררים - נכות כללית, (להלן:"הועדה הרפואית") אשר התכנסה ביום 14/8/13, ואשר קבעה למערער נכות רפואית בשיעור של 80% והן להחלטה לענין אי כושר, במסגרתה נקבע כי המערער איבד 60% מכושר להשתכר ושהמערער סבר שהיא החלטה של ועדה לעררים לענין אי כושר (להלן:"ההחלטה לענין אי כושר").
2.הערה מקדימה
בשל מחדלי המערער, נמחק ערעורו פעמיים, אך לפנים משורת הדין ולבקשתו בוטלו שני פסקי הדין שהורו על מחיקת הערעור.
בהמשך ולאחר שהמערער פעל בהתאם להחלטת בית הדין מיום 22/6/14, עת הודיע כי הוא מערער הן על החלטת הועדה הרפואית הון על החלטת אי הכושר, קצב, ביה"ד לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומים ותגובות.
בתאריך 26/10/14, הבשיל התיק, למתן פס"ד, עת הגיש המערער את תגובתו לסיכומי המשיב, סיכומים במסגרתם הבהיר המשיב, בין היתר, באלו עניינים הוא מסכים שיוחזר עניינו של המערער לועדות.
3.הועדה הרפואית
טענת ב"כ המערער - המערער טען, לפני הועדה הרפואית לקיומה של פגיעה אורטופדית בע"ש צווארי ולמרות שהועדה מצאה הגבלה בכל חלקי עמוד השדרה של המערער (הן המותני והן הצווארי) היא לא קבעה לו אחוזי נכות בגין ע"ש צווארי, אף לא בהתאם לסעיף 35(7) שעניינו הגבלה קלה, תוך שהיא מתייחסת למחלות רקע, אשר לא אמורות להשפיע על גובה הנכות היות ומדובר בנכות כללית.
טענת באת כח המשיב - אכן נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה בענין ע"ש צווארי, שכן היה עליה לקבוע נכות בגין איבר זה וזאת בשים לב לממצאיה היא - "ע"ש ללא סטיות משמעותיות טווח תנועות בכל חלקיו מוגבל..אך לא במידה משמעותית", לכן מסכים המשיב כי הועדה תשוב ותתייחס לממצאיה ותקבע מהי ההגבלה בכ"א מחלקי עמוד השדרה, בהתאם לתקנות וזאת תוך התייחסות לקביעתה:"ע"ש ללא סטיות משמעותיות.." ולקביעת הנכות בגין "שבר בגוף חוליה" לפי פריט 87(8)א ולתנאי בפריט זה לפיו:"בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת חוליה זו".
התייחסות ב"כ המערער להסכמת המשיב - המערער מסכים כי הועדה תשוב ותתייחס לממצאיה, ככל שהם מתייחסים לע"ש צווארי, בלבד, ותשקול האם יש מקום לקבוע לו נכות בגין ממצאיה וזאת תוך שתתייחס במנומק ולאור סעיף הליקוי המחייב הגבלה קלה בלבד ובהינתן שמדובר בתיק נכות כללית ולכן על הועדה להתאים למערער נכות כללית גם אם הנכות נובעת מגילו. המערער אינו מסכים כי הועדה תשקול מחדש את הנכות שקבעה לו בגין ההגבלה בתנועות ע"ש מותני, שכן בענין קביעה זו לא טעתה הועדה, המערער לא הלין כנגד קביעתה וגם המשיב לא הגיש ערעור בענין זה.
דיון והכרעה
הואיל ואין מחלוקת, בין הצדדים, כי טעתה הועדה עת לא קבעה למערער נכות בגין ע"ש צווארי וזאת חרף ממצאיה לפיהם: "ע"ש ללא סטיות משמעותיות טווח תנועות בכל חלקיו מוגבל..אך לא במידה משמעותית" לפיכך, בענין זה יש לקבל את הערעור כפי שביקש המערער.
בכל הקשור לבקשת המשיב לפיה תשקול הועדה מחדש קביעתה גם בנוגע למגבלות ע"ש מותני הרי שמצאתי ממש בטעמים שהעלה המערער בתגובתו ולכן והיות ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה בכל הקשור לע"ש מותני ולקביעת נכות בגין שבר בחוליה, הרי שבעניינים אלו, לא יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים.
לסיכום עניינה של הועדה הרפואית הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לועדה הרפואית על מנת שתתייחס לממצאיה לפיהם:"ע"ש ללא סטיות משמעותיות טווח תנועות בכל חלקיו מוגבל..אך לא במידה משמעותית" ותשקול, במנומק, האם בשים לב לממצאים אלו יש מקום לקבוע למערער נכות רפואית בגין ע"ש צווארי וזאת בשים לב לסעיף 5(7) שדורש הגבלה קלה בלבד ובהינתן כי מדובר בתיק נכות כללית ומכאן שגם אם מחליטה הועדה כי הנכות בצוואר נובעת מגילו של המערער, לא אמור הדבר למנוע ממנה לקבוע נכות זו.