ב"ל 55836-02-15 ר' ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 26/1/15 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות יציבה בשיעור 43% מיום 28/4/14 ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2.ביום 26/1/15 התכנסה הוועדה לדון בערר המערערת, בהרכב מומחה ברפואה פנימית ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת, וערכה לה בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול. הוועדה קבעה למערערת נכות בשיעור 20% בגין חוסר שיניים לפי פריט ליקוי 74(1)(ב); נכות בשיעור 0% בגין עודף משקל לפי פריט ליקוי 14(א)(4); נכות בשיעור 20% בגין סכרת לפי פריט ליקוי 4(4); נכות בשיעור 0% בגין יתר לחץ דם לפי פריט ליקוי 9(3)(א), ונכות בשיעור 10% בגין קשיי הסתגלות לפי פריט ליקוי 34(א)(2).

טענות הצדדים

3.טענת הערעור היא שהוועדה לא דנה בקשר הסיבתי בין מחלת הסכרת לבין נשירת השיניים. לטענת המערערת, נפילת השיניים הינה סיבוך הנגרם בשל מחלת הסכרת, ולכן היה על הוועדה ליישם בעניינה את פריט ליקוי 4(6).

4.לטענת המשיב, נשירת שיניים אינה באה בגדר רשימת הליקויים המפורטים בפריט ליקוי 4(6) לרשימת הליקויים ומדובר ברשימה סגורה. נטען עוד שמדובר בערעור רפואי, המופנה כנגד קביעות רפואיות של הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר עיון בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, אני קובעת כי דין הערעור להידחות מאחר שלא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

6.טענת המערערת לפיה "נשירת השיניים היא סיבוך ידוע לסכרת ולטיפול באינסולין", הינה טענה שבתחום הרפואה, תחום מומחיותה של הוועדה, אשר לה הידע והכלים המקצועיים לדון בעניינים אלה. בנסיבות אלו, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה.