1.ביום 26.7.13, במהלך עבודות שיפוץ ובניה ברחוב רבי עקיבא 61 בבני ברק, התובע נפגע בפניו (לחי ימין ואף) ממסור דיסק והובהל על ידי מד"א לטיפול בבית החולים איכילוב, שם נותח ושוחרר לאחר שלושה ימים.
המחלוקת נשוא הליך זה היא האם יש להכיר בתאונה זו כתאונת עבודה, היינו אם התקיימו יחסי עובד – מעביד בין התובע ובין הצד השלישי בהליך זה.
2.להבנת הרקע העובדתי, יצויין כי התובע הוא פלשתינאי תושב בידיה, הצד השלישי הוא ישראלי תושב עין מאהל והעבודות שבוצעו ביום 26.7.13, בוצעו בנכס השייך למר רייכמן, תושב בני ברק.
3.בכתב ההגנה נטען כי תביעתו של התובע נדחתה לפי תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), תשנ"ח - 1998, כיוון שהתובע לא מסר את כל פרטי המעסיק. בישיבת קד"מ מסר התובע את פרטי המעסיק, שצורף כצד שלישי להליך זה, בהחלטה מיום 2.11.15.
בעקבות מסירת פרטי המעסיק, הוגש כתב הגנה מתוקן, בו נטען שבעקבות חקירה עלה שלא התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובע ובין הצד השלישי.
4.בכתב ההגנה שהגיש הצד השלישי נטען שהתובע לא היה עובד שלו, כי לא שילם שכר לתובע וכי "אביו - מר מוסא מוחמד חטיב התקשר עם קבלן מהשטחים, מר מאהר סובחי עאמר דעאס ת.ז. ... אשר נטל על עצמו התחייבות לספק את העובדים לאתר העבודה ברח' רבי עקיבא בבני ברק והצהיר כי הינו האחראי לתשלום שכרם וכי אין יחסי עובד ומעביד בין מי מהעובדים שיסופקו על ידו (לרבות התובע עצמו) לבין הנתבע ו/או אביו כל סוג של קשר עובד – מעביד".
לכתב ההגנה מטעם הצד השלישי צורפו שני עמודים, עמוד אחד בעברית והשני – בערבית, נושאים תאריך 15.6.13, לכאורה בחתימתו של אותו דעאס (נ/1).
הצד השלישי הודה בחקירתו הנגדית בבית הדין שאינו יודע מה נרשם בכתב ההגנה (עמוד 21, שורות 10-13).
5.בדיון מיום 6.4.16, אליו הצד השלישי לא התייצב, הוסכם שהתובע נפגע באתר ברח' רבי עקיבא 61 בני ברק. כן הוסכמו הפלוגתאות הבאות - האם מדובר ב"תאונת עבודה", היינו האם התקיימו יחסי עובד – מעביד בין התובע ובין הצד השלישי, האם יש לקבל את ההודעה לצד שלישי וכן מה היה שכרו של התובע.
6.בישיבת ההוכחות נשמעו ארבע עדויות – עדות התובע, עדותו של מר רייכמן, בעל הנכס (להלן – רייכמן), עדותו של מר מהאר דעאס, שלטענת הנתבע הוא שהעסיק את התובע (להלן – דעאס) ועדותו של הצד השלישי – מר מחמוד מוסא חטיב (להלן – מחמוד).
7.עדותו של מחמוד לא הותירה רושם מהימן כלל. מחמוד הציג גרסאות שונות ליחסים העסקיים שלו ושל אביו, שאינן מתיישבות זו עם זו. התרשמנו כי ניסה בעיקר להרחיק את עצמו מהעניין ולהיתלות בכך שאביו, מר מוסא חטיב, נפטר חודשים ספורים לפני הדיון בבית הדין. פירוט והדגמה לעניין זה, יובאו בסעיפים הבאים.
8.לאחר ששמענו את כלל העדים מעידים בישיבת ההוכחות, שוכנענו כי יש לראות בתובע כ"עובד" של הצד השלישי, מר מחמוד מוסא חטיב. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.
9.רייכמן, מזמין העבודה בבני ברק, אישר את הודעתו לחוקר נתבע (ת/1). רייכמן מסר לחוקר שהוא התקשר לשם ביצוע עבודת בניה (שיפוץ והוספת קומה לדירת המגורים), עם קבלן בשם מוסא חטיב (שורות 18, 26, 36, 37, 41, 61) וגם בנו של הקבלן עבד במקום (שורה 63). הקבלן היה אחראי על כל העבודה. רייכמן לא הביא פועלים, לא הביא חומרים, לא ניהל את הבניה ואף לקח מפקח בניה מטעמו, שיפקח על עבודת הקבלן. חטיב הוא ששילם לפועלים ורייכמן לא ידע למסור פרטים לגבי גובה שכרם.
10.החוזה שהוצג, מיום 18.6.13 (ת/2), נחתם בין רייכמן ובין מוסא חטיב, ת.ז. ********* מעין מאהל. מחמוד אישר בחקירתו הנגדית כי למרות ששמו של אביו נרשם על החוזה, מס' תעודת הזהות הוא שלו (עמוד 20, שורות 13-18).
על פי הוראות החוזה, הקבלן אחראי לפועלים, על חשבונו (סעיף 10ג לחוזה), הוא אינו רשאי למסור את ביצוע העבודה או חלקם לקבלן אחר, ללא הסכמת המזמין מראש ובכתב (סעיף 11 לחוזה) וכן הוא אחראי שכל פועליו יהיו בעלי רישיון והיתרי עבודה כנדרש בחוק (סעיף 15 לחוזה).
11.בעדותו בבית הדין רייכמן אישר שהוא התקשר עם חטיב, שהוא שילם לחטיב את התמורה עבור העבודה, אך לא קיבל חשבוניות בגין התשלום, כי לא התקשר עם קבלני משנה וכי ההסכם עם הקבלן לא שונה.