ב"ל 54695-05-14.18

1.זהו ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן –המוסד) לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 10.4.14 (להלן - הוועדה).

2.הוועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה מיום 14.10.12 נותרה למשיבה (להלן – הנפגעת) נכות יציבה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות).

3.לטענת המוסד, הוועדה לא דנה כנדרש בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה שהוכרה לבין הנכות, והתעלמה מרישומים המצביעים על קיומו של מצב קודם שהצדיק ניכוי מסך הנכות שנקבעה.

4.מנגד, טוענת הנפגעת כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, בפניה עמדו המסמכים הרלוונטיים ואשר נתנה החלטה העולה בקנה אחד עם העובדות לפיהן בעיות הגב של הנפגעת טופלו באופן שמרני לפני הפגיעה, בעוד לאחר הפגיעה שהוכרה נאלצה הנפגעת לעבור ניתוח בעמוד השדרה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לדחות את הערעור.

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי בפניה הונחו ממצאי בדיקת CT, התיק הרפואי, חוו"ד של פרופ' פרנקל מיום 29.10.13, אישור רפואי של ד"ר חנני מיום 12.11.12 ומסמכים נוספים.

הוועדה ציינה כי עיינה במכתבו של ד"ר חנני שהמליץ על ניתוח דיסקוטומיה בשל הכאבים בגב וברגל ימין, וכי באישור זה צוין כי "4 שנים קודם לכן סבלה מפריצה דומה ברגל שמאל שטופלה שמרנית". הוועדה ציינה את טווחי התנועה בבדיקתה, את קיומה של הצלקת הניתוחית, את תוצאות מבחן הרמת הרגל והירידה בתחושה.

בסיכום החלטתה ציינה הוועדה כי מצאה הגבלה קלה בתנועות ע"ש המותני, וכי היא אינה מקבלת את חוות-דעתו של פרופ' פרנקל באשר למידת ההגבלה בתנועות שיעור הנכות בשל המיגבלה בגב (פרופ' פרנקל קבע כי מדובר בהגבלה בינונית בתנועות הגב בעוד הוועדה קבעה כי מדובר בהגבלה קלה) או באשר למצב של פקקת ורידים בעקבות הפגיעה. הוועדה לא ציינה כי היא דוחה את האמור בחוות-דעתו באשר לעצם קיומה של נכות הנובעת מהפגיעה.

יצוין כי גם פרופ' פרנקל מציין בחוות-דעתו כי הנפגעת סבלה בעברה מכאבי גב ולפני הפגיעה בוצע CT ונמצא כי קיים בלט דיסק קטן ללא לחץ משמעותי ובעקבותיו טופלה הנפגעת באופן שמרני, בעוד לאחר הפגיעה הכאבים התגברו ונוספה הפרעה תחושתית ברגל ימין.

6.בנסיבות אלה, ולאחר שהוועדה ציינה במפורש לגבי מצבה הקודם של הנפגעת כי הוא הצריך טיפול שמרני בלבד, ולאחר שהוועדה ציינה כי היא מודעת לניתוח שעברה הנפגעת בגבה לאחר הפגיעה שהוכרה – אין לומר כי הוועדה התעלמה מהמסמכים הנוגעים לעברה הרפואי של הנפגעת או מתלונותיה קודם לפגיעה שהוכרה בדבר כאבי גב. קביעתה של הוועדה כי יש לייחס את המיגבלה הקיימת לפגיעה שהוכרה ניתנה במסגרת סמכותה ושיקול דעתה הרפואי, ולא מצאתי כי קיימת סתירה גלויה או אי התאמה בולטת בין ממצאי הוועדה לבין מסקנותיה בעניין זה.