לטענת התובעת, ליקוי השמיעה והטנטון נגרמו בשל תנאי עבודתה והחשיפה לרעש מזיק לנוכח השימוש באוזניות. התובעת עבדה עם אוזניות אשר ממקדות ומרכזות את הרעשים באוזניים ועל מנת לשמוע את השיחה הנכנסת היא הייתה חייבת להגביר את עוצמת הקול. עוצמת הרעש אליו נחשפה היא עוצמה העולה על הערכים המותרים. שכן, להבדיל מחשיפה לרעש בחלל פתוח, החשיפה לרעש שמופק מהרמקולים של האוזניות מוחדר ישירות לחלל האוזן כך, שאנרגיית הקול מתרכזת באוזניים. התובעת צירפה לתצהירה מאמרים מהם עולה כי קיים קשר סיבתי בין שימוש באוזניות בעבודת הטלמרקטינג לבין ירידה בשמיעה. עוד נטען, שיש לראות בסירוב הנתבע לפנות למוסד לבטיחות וגיהות על מנת שיחווה את דעתו לבצע בדיקות בנוגע למפלס הרעש באוזניות בהם השתמשה התובעת, כהימנעות בעל דין מלהביא ראיה שאילו היא הובאה, היא הייתה פועלת נגדו. התובעת, אם חד הורית, אשר נושאת לבדה בעול המשפחה ואין באפשרותה לממן חוות דעת פרטיות. כך גם, לא בכדי נמנע הנתבע מלהציג את תוצאות בדיקת השמיעה שביצעה התובעת באוניברסיטת חיפה. על כן, יש להורות על מינוי מומחה רפואי שיקבע האם הליקוי השמיעתי נובע מחשיפה לרעש מזיק או מגורמים אחרים.
12.מנגד, לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה משום שהתובעת לא נחשפה לרעש מזיק בעבודתה ומשכך, יש לדחות גם את התביעה לטנטון. נטל ההוכחה בדבר החשיפה לרעש מזיק חל על התובעת. התובעת לא הגישה לבית הדין מדידות רעש כלשהן. בהתאם להוראות החוק והתקנות (תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד – 1984), חשיפה לרעש מזיק הינה של לפחות 8 שעות לעוצמת רעש של 85 דציבל, בעוד שהתובעת עבדה בין 6 – 7 שעות לכל היותר במשמרת, כך שמדובר בחשיפה שאינה עולה על החשיפה המותרת בהתאם לתקנות. בכל מקרה, באוזניות בהן השתמשה התובעת הותקן מיקרופון מבודד רעשים. כך גם, לתובעת הייתה שליטה על עוצמת השמע. הנתבע הוסיף, שבניגוד לטענות התובעת, אין חזקה שכל צליל או דיבור הבוקע מאוזניות הוא מזיק.
באשר לטענת התובעת בנוגע לבדיקת השמיעה שבוצעה לתובעת באוניברסיטת חיפה – הבדיקה אינה נמצאת בידי הנתבע ואין מדובר בהעלמת ראיה. עוד נטען שטענה זו אינה רלוונטית לשלב העובדתי.
דיון והכרעה
13.סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק), קובע כך :
"(א)אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);
(2)כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3)הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה-
...
(ב)רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:
(1)כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;
(2)הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".
-
בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) התשמ"ד-1984 שהותקנו מכח סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה (להלן – התקנות), הוגדר "רעש מזיק" כ"רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף במקום עבודתו" ובתקנה 2 ובתוספת השניה נקבע משך זמן החשיפה המירבי במהלך יום העבודה. למותר לציין כי על פי התוספת השניה חשיפה לרעש מזיק קיימת גם ביום עבודה מקוצר בן 6 או 7 שעות בהתאם למפלס הרעש. לפיכך, על מנת לקבוע האם התובעת נחשפה לרעש מזיק כאמור בתקנות, יש צורך בידיעת מפלס הרעש במקום העבודה של התובעת, שעיקרו הרעש המופק מן האוזניות.
-
בעב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד לביטוח לאומי (10.12.2009) (להלן: עניין פאנוס) נקבע כי כאשר המעסיק לא מילא את חובתו לערוך בדיקות תקופתיות של רמות הרעש במפעלו, או כאשר מדובר בעובד שעבד במקום עבודה שבו כלל לא מוטלת חובה לערוך בדיקות כאלו על פי התקנות וכאשר על פי חומר הראיות עולה כי אכן העובד נחשף לרעש במקום העבודה, יש למנות מומחה רפואי על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה אם לאו. ככל שהמומחה יקבע כי אין מדובר בליקוי שמיעה מושרה רעש – התביעה תידחה וככל שיימצא קשר סיבתי רפואי בין החשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה, על בית הדין להמשיך ולבדוק את קיומם של יתר התנאים המנויים בסעיף 84א' לחוק.
-
בענייננו, שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל הראשוני להוכיח כי עבדה ברעש מזיק באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי. אומנם, התובעת לא הציגה בפנינו ראיה המלמדת על חשיפה לרעש מזיק כהגדרתו בתקנות. עם זאת, הואיל וממכלול הראיות עלה שבמהלך עבודתה בטלמרקטינג בתקופה מחודש 6/2016 ועד לחודש 2/2019 התובעת נחשפה לרעש כאשר עבודתה בוצעה בחדר קטן וצפוף עם רעשי רקע של צלצולי טלפון וקולות הנציגות, דבר שחייב אותה להגביר את עוצמת הקול באוזניות כדי שתוכל להאזין לשיחות עם הלקוחות, הרי שעל פי המגמה בפסיקה, המומחה הרפואי יכול לסייע בהסרת ספק המתעורר בשלב העובדתי בנוגע לחשיפה לרעש מזיק כאמור בתקנות ובפרט על רקע המאמרים שצורפו על ידה . לכך נוסיף, שהתובעת ניסתה לפעול לצורך ביצוע מדידות רעש לסוג האוזניות בהן השתמשה בעבודתה וזאת באמצעות המוסד לבטיחות ולגהות.
-
החלטה בדבר מינוי מומחה תינתן בנפרד.
ניתנה היום, ח' סיוון תשפ"ג, (28 מאי 2023), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
| |
|
|
|
|
|
מר דוד כהן
נציג מעסיקים
|
|
איריס רש, שופטת
|
|
מר דוד שמחוני
נציג עובדים
|