ב"ל 53679-07-14

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.7.14 (להלן – הוועדה).

הוועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה מיום 12.3.13 במהלכה נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה - לא נותרה נכות, וכי לא מתקיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין הפגיעה שהוכרה. מכאן הערעור שלפני.

2.הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 50489-01-14 מיום 27.5.14 (להלן –פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתייחס במנומק לחוות-הדעת של ד"ר גורי מיום 18.10.13, וכן תתייחס לטענת המערער לפיה האיחור בנושא הטנטון נובע מהעובדה כי המערער התמקד בעקבות המלצת רופאיו בטיפול בשבר מורכב ברגל ועל כן נדחה טיפול בנושא הטנטון.

3.המערער טוען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, לא נימקה החלטתה, לא התייחס לקביעתו של ד"ר שייחס את הטנטון לפגיעה וחבלת הראש והצוואר ובהעדר גורמי סיכון ידועים, וכי קביעותיה סותרות ובלתי סבירות.

4.טרם פסק-הדין קבעה הוועדה בהחלטתה מיום 5.1.14 כי "בתיקו בדיקת שמיעה מ- 29.5.13 ובה ירידה קלה חושית עצבית בטונים הגבוהים כמעט סימטרית ללא ירידה בתדרי הדיבור. מוסר על טנטון שהתחיל מיד לאחר התאונה אך התלונן לאחר חודשיים כי היה עסוק בשבר ברגל. מוסר שהטנטון הולך ומתגבר. שומע אותו כל הזמן. בניסיון להשיג לטרלזציה לא מושגת התוצאה הצפויה". הוועדה סיכמה כי "לפי הממצאים כפי שתוארו בסעיף 21 אין קשר בין תלונותיו על טנטון ובין התאונה הנדונה גם עקב בפניה לאחר חודשיים, גם עקב הגברת התלונה במשך הזמן וגם עקב אי השגת לטרליזציה בתלונתו כעת. אין קשר בין תלונתו על הטנטון ובין התאונה הנדונה. הוועדה דוחה את הערר".

5.לאחר פסק-הדין התכנסה הוועדה בשנית וזאת ביום 20.7.14 וציינה כי עיינה בפסק-הדין ובחוות-דעתו של ד"ר אמיר גורי אשר עד כה לא עמדה בפניה בישיבתה הקודמת. הוועדה ציינה כך: "ד"ר גורי וכן בא כוח הנפגע מוסרים שהנפגע התלונן על טנטון עוד בהיותו בבית החולים באישפוזו מיד לאחר התאונה אך הדבר אינו נרשם, לא בסיכום אשפוז מ- 31/3/13 ולא בסיכום ביקור מ- 9/4/13. האיזכור הראשון על תלונה של טנטון היא מ- 29/5/13 כשבבדיקת שמיעה מאותו יום ישנה ירידה קלה בטונים הגבוהים דו צדדית כמעט סימטרית, פרט להבדל קטן בטונים הגבוהים באוזן הימנית. הירידה בשמיעה מגיעה לכל היותר ל- 35-40 ד"ב בטונים הגבוהים.

ירידה בשמיעה זו אינה מצדיקה את תלונותיו על טנטון חזק ואף לדבריו נזקק לכדורי שינה. כמו כן מוסר שהטנטון הלך והתגבר במרוצת הזמן דבר שלא מקובל לאחר חבלה חד פעמית כאשר במקרה זה יכול להיות טנטון מיד לאחר התאונה, אך לרוב הולך ופוחת עם הזמן. בעת התאונה גם אין רישום על חבלת ראש אך היו שפשופים שטחיים במצח מימין וכן חתך קטן בפנים מימיןץ הוועדה עומדת על דעתה שתלונותיו של הנפגע לעניין הטנטון אינן קשורות לחבלה הנדונה וכך לא מקבלת את חוות-דעתו של ד"ר גורי מ- 18/10/13 ואינה משנה את דעתה בעקבות חוות דעת זו".

6.כאמור, הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, ומכאן, שמוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160).

7.עיון בפרוטוקולי הדיון בוועדה מעלה כי הוועדה קיימה את הוראות פסק-הדין והבהירה את החלטתה באופן נהיר, מפורט ומפורש.

באשר לשאלת העלאת עיתוי התלונה חזרה הוועדה והסבירה כי העלאת התלונה חודשיים לאחר הפגיעה ותיאור תלונת הטנטון כליקוי המתגבר עם הזמן והמדיר שינה מעיניו של המערער – אינו תיאור אופייני לטנטון כתוצאה מחבלת ראש ואף אינו תואם את ליקוי השמיעה.

כן לא מצאתי כי נפל פגם בהתייחסות הוועדה לחוות-דעתו של ד"ר אמיר גורי. ד"ר גורי קבע כי המערער סובל מטנטון עקב הפגיעה וכי הנתון הנוגע למועד התלונה הראשונה אמנם חשוב ומשמעותי, אך יש לבחנו בהתחשב בנסיבות בדבר הטיפול בשבר המורכב ברגל שמאל, ולפיכך וכי אין מקום לשלול את התלונה רק משום שתועדה לראשונה רק כחודשיים וחצי לאחר הפגיעה. אלא שמלבד מועד העלאת התלונה או תיעודה לראשונה ציינה הוועדה נימוקים נוספים שהובילו אותה למסקנתה, וביניהם התאמת תיאור עוצמת הטנטון לליקוי השמיעה, כמו גם תיאור התגברות הליקוי לאחר מועד הפגיעה – ונימוקים אלה מתווספים לנימוקיה של הוועדה טרם פסק-הדין בדבר אי השגת לטרליזציה.