אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ש.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

ש.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 13/08/2017 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
53415-03-15
02/08/2017
בפני השופטת:
יעל אנגלברג שהם

- נגד -
התובע:
ש.א.
עו"ד עינת קנפו לוי
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ילנה צ'וקלר
פסק דין

 

 

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר בהפרעת חרדה וסיבוכיה כ"פגיעה בעבודה" מיום 1.6.14, כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

 

רקע עובדתי

 

1.עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 6.12.15 ועל פיהן:

 

א.התובע יליד 1960.

ב.התובע עבד בחברת גרפיטי כמנהל סניף באר שבע משנת 97 ועד לסגירת הסניף ב-15.5.14, עת נויד לתפקיד מנהל מחלקת ריהוט במתחם גרפיטי במודיעין.

ג.במסגרת תפקידו כמנהל סניף באר שבע היה התובע אחראי על 35-40 עובדים, ניהל את כל עבודות הלוגיסטיקה והפצה וכן ניהל מחזור שנתי של 40 מיליון ₪.

ד.ביום 18.5.14 החל התובע בתפקידו החדש שבמסגרתו היה אחראי על עובד אחד שהיה מוגבל בתפקודו הפיזי. בעת שעבר התובע לתפקידו החדש לא היה במתחם משרד בעבורו והוא נדרש להקים את המחלקה מאפס (להלן: אירוע המעבר).

ה.במהלך כשבועיים הראשונים לעבודתו, היה התובע שרוי בתסכול רב בשל פערי העבודה והסמכויות בין שני התפקידים. במהלך תקופה זו שבה התחדדו הפערים בין התפקידים גבר תסכולו של התובע והתקיימו מספר שיחות בינו לבין מנהלת משאבי אנוש. ביום 29.5.14 התקיימה שיחה קשה במיוחד בין התובע לבין מנהלת משאבי אנוש שבמסגרתה פירט התובע את תסכוליו וייאושו על המציאות אליה נקלע התובע בעבודה.

 

ו.ביום 1.6.14 הגיע התובע בבוקר למתחם במודיעין וראה סחורה שבאחריותו בשווי עשרות אלפי שקלים מונחת על גבי הרמפה כאשר היא חבולה מפגיעות של מלגזה. המשמעות היא שהסחורה אבודה.

ז.התובע אשר נדרש למעשה לארגן ולהרים את הסחורה, חש בתסכול, זעם ולחץ רב שהוביל לדמעות וכדבריו "זה אכל אותי. זה היה ההתרגשות והעצבים והלחץ" (להלן: האירוע). כתוצאה מכך חש התובע בחולשה וכאבים בבית החזה וכן קושי בנשימה, הוא התמוטט ופונה באמבולנס לבית החולים.

ח.מצבו של התובע כמפורט במסמכים הרפואיים.

 

2.תביעת התובע להכיר במצבו הנפשי כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי:

 

"על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו.

עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא להפרעת הפאניקה שהתפתח בתאריך 01.06.2014. 

הפרעת הפאניקה התפתחה כתוצאה ממחלה טבעית. 

השפעת העבודה, אפילו לא היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

לפיכך, לא ניתן לראות במקרה זה תאונת עבודה".

 

3.הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר רמי אהרונסון מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין מצבו הנפשי.

 

4.ד"ר אהרונסון קובע בחוות דעתו כי:

 

"ש. מהי המחלה שממנה סובל התובע?

ת. לדעתי התובע סובל בתחום הפסיכיאטרי מהפרעת חרדה המלווה תופעות סומטופורמיות (ביטויים גופניים של חרדה). מהתיק הרפואי עולה כי לאורך השנים לתובע היו תלונות גופניות חוזרות של כאבי גב ואף כאבים ולחצים בחזה שהתגברו מלחצים נפשיים. (משנת 2001 עד 2012) בגין התלונות אף אושפז לשם בירור מבלי שנמצא ממצא לבבי. מיד לאחר האירוע (1.6.2014) חש כאבים ולחץ בחזה ופונה באמבולנס לבית החולים אסף הרופא. לא נמצאו ממצאים של מחלה גופנית. צויין שהתובע סיפר שהיה בלחץ נפשי וחרדות. שוחרר למעקב רופא מטפל וקיבל חופשת מחלה של 7 ימים. בתאריך 6.6.2014 פנה לבית חולים סורוקה עקב כאב גב תחתון. שם מצאו שינויים ניווניים בעמוד השדרה. בתאריך 9.6.2014 אושפז עקב תלונות של כאבים בחזה שלא נמצאה להם סיבה לבבית. באבחנות בשחרורו משם נרשם בין היתר, מצב חרדתי. בסיכום עצמו אין איזכור של מצב חרדתי אך נכתב שהתובע ציין 'סטרס פיזי ונפשי לאחרונה בעבודה', ושהרים וסחב משאות כבדים. בתאריך 8.9.2014 נבדק בח.מיון פסיכיאטרי, לשם הופנה, לאחר שבשלושת השבועות האחרונים נעשה חרד עם התקפי חרדה המלווים תופעות סומטיות מרובות וסימני דיכאון. ברישום צויין שבשלושת החודשים לפני הבדיקה עבר משבר משפחתי ביחסים עם אשתו, משבר בעבודה, כאשר סגרו את הסניף בבאר שבע והוא עבר לעבוד במודיעין. אובחן כסובל מהפרעת חרדה ודיכאון עם התקפי פאניקה. ניתנה לו תרופה נוגדת דכאון וחרדה והוא הופנה להמשך טיפול מרפאתי. אין רישום של טיפול פסיכיאטרי בהמשך אך הוא המשיך לנטול טיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון שקיבל מרופא המשפחה. בהמשך כל הרישומים בתיק הרפואי מתייחסים לבעיות גב.

ש. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 1.6.14 לבין מחלת התובע?

ת. מהתיק הרפואי עולה מאז 2001 התובע סבל מלחצים וכאבי גב שהופיעו במצבי לחץ נפשי וסטרס. תגובתו לאירוע בתאריך 1.6.2014 אינה שונה מהותית מהתלונות שלו בעבר. לדעתי לא ניתן לראות קשר סיבתי-רפואי בין האירוע לבין הפרעת החרדה ממנה סובל התובע.

ש. האם היתה כאן פגיעה?

ת. השאלה אינה ברורה לי. מתוך העובדות כפי שתוארו על ידי כבוד השופטת, עולה כי העברתו של התובע מתפקידו בבאר שבע לתפקידו במודיעין צמצמה את תחום אחריותו, מה שגרם לו תסכול רב. מתקבל על הדעת כי התובע חווה דבר זה כפגיעה בו. להבנתי דבר זה משמעותי יותר לתובע מהאירוע הספציפי בתאריך 1.6.2014. יש לציין כי האירוע ב-1.6.2014 לא הוזכר ספציפית בתיק הרפואי.

ש. האם הפגיעה גרמה נזק?

ת. בהינתן שהפגיעה היא העברתו של התובע מבאר שבע למודיעין, לדעתי היא זו שגרמה נזק.

ש. אם לא - האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית? במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין האירוע מיום 1.6.14, האם ניתן לומר, כי השפעת האירוע על המחלה היא פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאות בסיסי, גיל וכו').

ת. לדעתי, השפעת האירוע הספציפי ב-1.6.2014 פחותה בהרבה על ההפרעה בתחום הפסיכיאטרי מהשפעת גורמים אחרים. לדעתי השפעת השינוי בהיקף עבודתו, תפקידו וסמכויותיו הינה גורם משמעותי להחרפת מצבו" (הדגשות שלי - י.א.ש.).

 

5.התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה לד"ר אהרונסון. בהחלטה מיום 4.5.16 אושרה בקשתו, למומחה הועברה שאלת הבהרה והוא מסר תשובתו כדלקמן:

 

"ש. בסיומת סעיף ו' לחוות דעתך קבעת כי "השפעת השינוי בהיקף עבודתו, תפקידו וסמכויותיו (של התובע) הינה גורם משמעותי להחרפת מצבו ..."

קביעה דומה במהותה מופיעה בסעיף ד' לחוות דעתך שם ציינת כי: "בהינתן שהפגיעה היא העברתו של התובע מבאר שבע למודיעין, לדעתי היא זו שגרמה לנזק".

לאור קביעותיך אלה, כמו גם רשימת העובדות אשר הונחה בפניך, נא הבהרתך האם קיים קשר סיבתי רפואי בין העברתו של התובע לתפקידו החדש ביום 18.5.14 והקורות אותו הלאה משם, לבין מחלתו"?

ת. כפי שציינתי בחוות דעתי לתובע היו בעבר תלונות גופניות חוזרות של כאבי גב ולחצים בחזה שהתגברו במצבי לחץ נפשיים (2001-2002 לפי רישום בתיק הרפואי). לתלונות אלה לא נמצאה, בבירורים רפואיים, סיבה גופנית. העברתו של התובע לתפקידו החדש, כפי שתוארה על ידי כבוד השופטת, היוו בהחלט פגיעה ודחק משמעותיים עבור התובע. לדעתי, יש לראות בהעברתו והקורות אותו הלאה משם, את הגורם המשמעותי להחרפת מצבו באותה עת ועורר את הפרעתו הבסיסית: הפרעת חרדה מלווה ביטויים סומטופורמיים" (הדגשות שלי - י.א.ש.).

 

6.ביום 6.10.16 הפנה בית הדין שאלות הבהרה נוספות למומחה. המומחה מסר תשובותיו כדלקמן:

 

"ש. מה הוא הביטוי שנרשם במסמכים הרפואיים לתגובתו של התובע למעבר למקום עבודה אחד בתקופה החל מיום 18.5.14-1.6.14.

ת. אין רישום במסמכים הרפואיים בתקופה 18.5.2014 עד ל-1.6.2014 לתגובתו של התובע למעבר למקום עבודה אחר. ברישום של מד"א 1.6.2014 נכתב 'סובל מזה שלושה ימים מכאב מפושט בבית החזה. היום התגבר הכאב לאחר התרגשות שחווה'. במיון בבית החולים סורוקה בהמשך אותו יום רשום 'בימים אחרונים בלחץ נפשי. סובל מכאבים בכל הגוף כולל חזה, חרדות'. הרישום מתאריך 1.6.2014 אך התוכן בנוגע ללחצים נפשיים ולחרדות מתייחס לימים הקודמים.

ש. האם בתקופה זו קיבל התובע טיפול רפואי עקב מצבו הנפשי?

ת. לא.

ש. האם ישנם רישומים רפואיים בתקופה הנ"ל המעידים על פניותיו של התובע לטיפול רפואי עקב מצבו הנפשי?

ת. לא.

ש. במידה וקיימים מסמכים כאלה, מה ההבדל בין מצבו של התובע אשר תואר בהם לבין המצב הנפשי שתואר בתקופה בין השנים 2001-2012.

ת. ראה 3 [התשובה לשאלה שלעיל - י.א.ש.].

ש. מה הבסיס לקביעתך כי קיימת "החרפת התקפי חרדה"? נא ציין רישומים רפואיים המעידים על כך.

ת. כפי שציינתי בחוות דעתי לתובע היו בעבר תלונות גופניות חוזרות של כאבי גב ולחצים בחזה שהתגברו במצבי לחץ נפשיים (2001-2012 לפי רישום בתיק הרפואי). לתלונות אלה לא נמצאה, בבירורים רפואיים, סיבה גופנית. להבנתי סביר להניח שהרקע נפשי-חרדתי. ראה במיוחד, אשפוז בבית חולים סורוקה נובמבר 2006 בגלל כאבים בחזה: 'בתקופה האחרונה נמצא במתח ולחץ נפשי ופיזי משני לעבודה'. כמו כן רשום בתיק הרפואי 22.2.2001 'כאבים בבית החזה קשורים ללחץ נפשי'. התגובות הסומטופורמיות והחרדתיות בהמשך לאירוע והתקופה הנידונה, הינם החרפה של התגובות הקודמות.

ש. על פי ההיסטוריה הרפואית של התובע שאותה פירטת, מהם הגורמים שנרשמו (כולל אלה שנרשמו מפי התובע) על מצבו הנפשי?

ת. הגורמים המצוטטים בחוות דעתי הינם מתח ולחץ נפשי ופיזי משני לעבודה כפי דווח על ידי התובע.

ש. האם ניתן להפריד בין מעבר למקום עבודה אחר כגורם להחרפת המחלה לבין גורמים אחרים כגון: מחלה שקיימת שנים רבות, כאבי גב, תעוקת חזה, בדיקות רפואיות חוזרות, משבר משפחתי. במידה וכן, מה הוא הפרמטר המדעי להפרדה שכזו?

ת. הגורמים שכבוד השופטת מונה אותם, כל אחד בנפרד וכולם ביחד, הינם גורמי דחק. לא ניתן מדעית להפריד את השפעתו הייחודית של כל גורם על פרט מסויים שאצלו מצויים כל הגורמים. סביר להניח שתוספת של גורם דחק למצב קליני בו קיימים כבר גורמי דחק רבים אחרים היא זו שמביאה להחרפה הקלינית במידה ומתרחשת. גורם הדחף הנוסף אינו הסיבה למצב אלא הוא זה שמחולל את ההחרפה.

ש. האם נכון לומר כי משבר ביחסים משפחתיים, מחלה גופנית (במקרה זה כאב גב כרוני) - מוגדרים על פי סקאלה רפואית קלאסית של Holms and Rahe כחמורים יותר ממצוקה בעבודה ואף מפיטורין? אם התשובה שלילית, מה הבסיס המדעי להערכה שונה?

ת. לפי הסקלה המוזכרת מוות של בן זוג, גירושין, פרידה מנישואין ונישואין מוגדרים כולם כאירועי חיים הגורמים מצוקה רבה יותר מפיטורים מהעבודה או מצוקה בעבודה. גורמים אלה אינם קיימים אצל התובע. האיזכור היחיד של בעיות במשפחה מופיע בסיכום ח. מיון פסיכיאטרי מתאריך 8.9.2014 בו מצוין 'משבר במשפחה ביחסים עם אשתו' אין פירוט על מהות המשבר. יותר מכך צוין באותו סיכום כי התובע משתחרר לביתו בלווי אשתו. אין לי כל מידע על מהות, חומרת ומשכו של המשבר המשפחתי המצוין" (הדגשות שלי - י.א.ש.).

 

טענות הצדדים

 

7.לטענת התובע, קבע המומחה הרפואי כי השתלשלות האירועים היוותה פגיעה ודחק משמעותיים עבור התובע ובהתאמה הם מהווים את הגורם המשמעותי להחרפה במצבו ובכך קבע המומחה קיומו של קשר סיבתי בין האירועים לבין מחלת התובע. התובע טוען, כי שעה שהעובדות עליהן מסתמך המומחה בתשובותיו מעוגנות ברשימת העובדות, שעה שהן רלוונטיות ומהותיות לפלוגתאות שבתיק ושעה שהעובדות שהוצגו על ידי המומחה בתשובותיו עולות בקנה אחד עם הצגתן ברשימת העובדות, יש לקבוע כי לא נפל דופי בחוות דעת המומחה אשר תואמת את התשתית העובדתית שהוצגה בפניו.

 

התובע מציין, כי יש להבחין בין מתח מתמשך שעה שעסקינן באירוע מוחי או לבבי לבין מתח מתמשך עת מדובר בנזק ומצב נפשי לאור האבחנה במנגנון הרפואי הגורם לאירוע שונה מיסודו עת מדובר באירוע לבבי/מוחי בהשוואה לאירוע ונזק נפשי. לטענת התובע, מגמת פסיקת בית הדין מכירה באירוע חריג גם כאשר התרחש על רקע של מתח מתמשך קודם לכן. על יסוד האמור טוען התובע, כי קביעת המומחה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית הדין כאשר קורותיו של התובע בשבועיים שקדמו לאירוע מיום 1.6.14 היוו כל אחד בנפרד וכולם ביחד, גורמי דחק כאשר שיאם וסופם אירוע מיום 1.6.14, שלאחריו התמוטט התובע.

 

התובע מפנה לכך שגם פקיד התביעות ראה באירוע סגירת הסניף ומעבר התובע לסניף ולתפקיד אחרים כתקופה חריגה. לטענת התובע, קביעה זו עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית שהונחה בפני המומחה.

 

8.לטענת הנתבע, מדובר במתח מתמשך שאינו עולה כדי אירוע חריג היכול להוות תאונת עבודה. הנתבע טוען כי בעברו הרפואי של התובע (משנת 2001 ועד לשנת 2014), קיימת היסטוריה של כאבי גב שהיא כשלעצמה יכולה לגרום לסטרס מתמשך, קיימים רישומים על לחצים נפשיים במשך תקופה ארוכה וכן כאבים בחזה.

 

הנתבע טוען, כי עת נבחן הקשר הסיבתי בין העבודה למצב הנפשי יש לבחון את הרכיב התאונתי וכי נזק נפשי בעקבות מתח נפשי מתמשך ללא אירוע חריג אינו עומד בגדרי תאונת עבודה. הנתבע טוען כי לא התרחש אירוע חריג בעבודה, משלדבריו תקופת המעבר של התובע בין ההודעה על סגירת הסניף בבאר שבע לבין תחילת עבודתו בסניף מודיעין, אינם בגדר רצף של אירועים חריגים בודדים השונים מהעבודה השגרתית ומהעובדות שנקבעו בהסכמת הצדדים. לטענת הנתבע, מדובר בעבודה רגילה והנהוגה ביחס למקום עבודתו של התובע וזאת החל מהשינוי בהגדרת תפקידו עת ביצע את סגירת הסניף בבאר שבע. עוד טוען הנתבע, כי לתובע היו מספר משברים וגורמי דחק אשר רק אחד מהם קשור למקום העבודה, המתח המתמשך נבע ממגוון רחב של סיבות ולא ניתן לקבוע קשר סיבתי לעבודה או לשייך את הגורמים הללו לאירוע אחד או גורם ספציפי.

 

הנתבע טוען, כי המומחה חרג מסמכותו בכך שטען לאירוע כלשהו על אף שמהעובדות שהובאו בפניו לא קיים אזכור לקרות אירוע מסוים אלא להשתלשלות אירועים הנמשכת על פני מספר חודשים וכי מחוות הדעת ומתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, עולה קביעת המומחה כי לא ניתן לראות קשר סיבתי רפואי בין מצבו הנפשי של התובע לבין עבודתו או תנאי עבודתו. הנתבע טוען, כי גם אם צויינו בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה כמה תאריכים המתייחסים לאירועים שונים בעבודת התובע, אף לא אחד מהם הוגדר על ידי בית הדין כאירוע חריג ועל כן לא ניתן לבחון אותם ככאלה. הנתבע מדגיש, כי המומחה שלל את קיומו של הקשר הסיבתי ומשלא הוכח קיומו של אירוע שהיווה שיא או עליית מדרגה במתח המתמשך שליווה את התובע תקופה ממושכת, לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו.

 

 

הכרעה

 

9.הלכה פסוקה היא כי:

 

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374; הדגשה שלי - י.א.ש.).

 

10.מעיון בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי התובע סובל מהפרעת חרדה המלווה הבאה לידי ביטוי גם באופן גופני. המומחה מציין כי לתובע היו תופעות סומטופורמיות עוד קודם לשינוי במקום העבודה ואולם מסכים כי לאחר השינוי במקום העבודה והאירוע מיום 1.6.14 חלה החמרה במצבו ואז אובחן כסובל מהפרעת חרדה ודיכאון והתקפי פאניקה. המומחה מסכים כי המעבר מסניף באר שבע לסניף מודיעין גרם לתובע תסכול רב והתובע חווה את המעבר כפגיעה משמעותית יותר מהאירוע הספציפי ביום 1.6.14. המומחה מציין במפורש כי המעבר של התובע מבאר שבע למודיעין על שינוי התפקיד והסמכויות הכרוך בו הוא שגרם לתובע נזק.

 

מהרישום הרפואי מיום 1.6.14 עולה כי התובע "סובל מזה שלושה ימים מכאב מפושט בבית החזה. היום התגבר הכאב לאחר התרגשות שחווה" (הדגשה שלי - י.א.ש). לטענת הנתבע, מדובר באירוע נקודתי על בסיס מתח מתמשך שלא ניתן להכיר בו כאירוע תאונתי. אין לקבל טענה זו. ראשית, פסיקת בתי הדין מכירה באירוע תאונתי גם על רקע של מתח מתמשך (עב"ל 29434-12-10 אלברט כהן - המוסד, 4.7.12; עב"ל 26029-09-11 יהושע תשתש - המוסד, 9.10.12). מכאן, ככל שהתובע סבל ממתח מתמשך ומשאין חולק לגבי התקיימותו של האירוע מיום 1.6.14, שבעטיו פנה התובע לקבלת טיפול רפואי, כאשר המומחה עצמו מציין כי טרם האירוע מיום 1.6.14 לא פנה התובע לקבלת טיפול רפואי, לא יכול להיות חולק (כפי שבא לידי ביטוי ברישום הרפואי) כי האירוע מיום 1.6.14 היווה נקודת שבר. משכך, יש להכיר במצבו של התובע שהחמיר עקב האירוע כפגיעה בעבודה. שנית, לטעמי, גם המעבר מבאר שבע למודיעין, על השינוי בתפקיד התובע והפגיעה בסמכויותיו, אף היא מהווה אירוע דחק המהווה אירוע תאונתי, ואכן, גם המומחה סבור כי אירוע זה גרם להחמרה במצבו של התובע. העובדה שאירוע המעבר גרם למתח לתקופה של כשבועיים אין בה כדי להפחית מקיומו של אירוע המעבר, ובהצטרף אליו האירוע מיום 1.6.14 אשר העלה את מפלס המתח של התובע ברמה נוספת, יש להכיר בשני האירועים כרצף של אירועים חריגים אשר הביאו להחמרה במצבו של התובע.

 

11.לאור כל האמור, הנני קובעת, כי הפרעת החרדה וסיבוכיה יוכרו כ"פגיעה בעבודה" מיום 1.6.14.

 

אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

 

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

 

 

זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

 

 

ניתן היום, י' אב תשע"ז, (02 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ