ב"ל 52714-09-14 זרביב נ' המוסד לביטוח לאומי

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22/7/14 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה את ערעורו של המערער והותירה על כנה את נכותו של המערער בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 35(1)א-ב מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות") ולאחר הפעלת תקנה 15 – נכות יציבה בשיעור 7.5% (להלן: "החלטת הוועדה").

המערער, יליד 1968, נפגע בתאונת דרכים מיום 12/8/13, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

טענות הצדדים

טענות המערער בתמצית הינן, כדלקמן:

• פריט ליקוי 35 (1) ב' לתקנות קובע שבמקרה שקיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות, יש להתאים נכות בשעור 10%. לצורך קביעת ההשפעה הקלה המערער הגיש חוות דעת מאת האורטופד ד"ר נסינג מיום 27/6/14 (להלן: "חוו"ד ד"ר נסינג"), אשר בעזרת מבחני עזר שונים קבע כי המערער זכאי לנכות בשעור 10%.

   

  • הועדה לא התייחסה לשתי טענות מרכזיות שהעלה המערער – לטענה כי המערער סובל מצליעה ולטענה כי הוא מתקשה לעמוד על רגל אחת (הרגל הפגועה) ומתקשה בירידה לכריעה.

     

  • פריט ליקוי 35(1)ב לתקנות אשר הותאם למערער באופן חלקי דן ב"פגיעה קלה בכושר הפעולה הכללי או התנועות". לא ברור כיצד הועדה יכולה לדון בכושר הפעולה, מבלי שהתייחסה מפורשות לסוגיית הצליעה, הירידה לכריעה והעמידה על רגל אחת. עצם העובדה שהועדה בדקה את טווחי התנועה ומצאו אותם תקינים, אין משמעותה שאין צליעה ו/או שאין מגבלה בנשיאת משקל הגוף על הרגל הפגועה בלבד, ולכן לא היה מקום שהועדה תתעלם מהמבחנים המרכזיים האלה שביצע ד"ר נסינג ושמשמשים יסוד לחוות דעתו.