ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בכתפו כפגיעה בעבודה.

רקע

ביום 8.3.16 התקבלה חוות דעתו של ד"ר רון בשוראי בעקבות החלטת בית הדין מיום 2.2.16 (להלן- "חוות הדעת"), ובה קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לפגיעה בכתפו של התובע.

לאחר מכן, הנתבע הגיש בקשה לשלוח שאלת הבהרה למומחה, בטענה שהמומחה ביסס את מסקנתו בחוות הדעת, בין היתר, על נתון עובדתי שלא נקבע בתשתית העובדתית, שכן המומחה קבע כי התובע סבל מכאבים בכתף במשך כל התקופה עד לפנייתו לרופא, עובדה שלא נקבעה.

בית הדין בדק טענתו של הנתבע, ולאחר עיון בחוות הדעת מצא כי אכן המומחה שגה, ולמעשה בתשתית העובדתית נקבע כי במשך התקופה עד לפנייתו לרופא, היו ימים בהם התובע הרגיש טוב ולא חש בכאבים ומנגד היו ימים בהם סבל מכאבים, אולם לא חשב להתלונן.

לפיכך בהחלטה מיום 11.4.16 בית הדין קבע כי ברצונו להפנות את תשומת ליבו של המומחה לתשתית העובדתית ולשאול את המומחה האם יש מקום לדעת המומחה לשנות ממסקנתו בחוות דעתך לאור התשתית העובדתית הנכונה.

בנוסף לכך, בית הדין אפשר לצדדים להפנות שאלות הבהרה למומחה במידת הצורך, וזאת עד ליום 2.5.16.

הצדדים לא הגישו בקשות להפניית שאלות הבהרה מטעמם, ולכן ביום 29.5.16, ניתנה החלטת בית הדין לפיה השאלה מטעמו תופנה למומחה.

בהמשך לכך, בתאריך 28.6.16 הגיש המומחה את תשובתו לשאלה וקבע כי כאב מתמשך כרוני מטבעו משתנה לעת לעת ולכן אופי הכאב כפי שנקבע בתשתית העובדתית אינו מוריד מתקפות הערכתו כי קיימת סבירות של מעל 50% לקשר סיבתי בין הפגיעה בכתף לתנאי העבודה (להלן- "חוות דעת שנייה").