בתובענה זו עותר התובע להכיר באירוע מיום 22.12.11 בו לטענתו לקה באירוע מוחי, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען, בין היתר, כי לא ארע לתובע אירוע חריג תוך כדי ועקב עבודתו ביום 22.12.11, אשר הביא לאירוע המוחי; כי מאמץ או מתח מתמשך על פני פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי; כי האירוע המוחי התפתח כתוצאה ממחלה טבעית; וכי השפעת העבודה- אף אם היתה כזו- פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
התשתית העובדתית שנקבעה בעקבות דיון הוכחות – כמפורט בהחלטות מהימים 26.1.14 ו- 10.3.14 – היא כדלקמן: התובע, יליד 6.1.56, מועסק כעובד שכיר בבית חולים פלימן בתפקיד עובד מטבח וזאת מאז 18.5.1992. במסגרת תפקידו ביצע התובע כל עבודה שניתנה לו במטבח והיה מורגל בעבודה פיזית קשה.
ביום חמישי, ה- 22.12.11, בין השעות 7:00 ל- 9:00 בבוקר, סחב התובע סחורה מגוונת של מוצרי מזון אשר התקבלה במטבח בית החולים באותו יום, וזאת עשה לבדו. סחורה זו כללה ארגזי ירקות, פירות, שקיות תפוחי אדמה, ארגזי חלב, שקי אבקת חלב, שימורים ואורז. משקל כל ארגז נע בין 12 ל-17 ק"ג. התובע סידר את הסחורה בתוך עגלה ושינע את העגלה ממשטח המיועד לקליטת סחורה (להלן – רמפה), לתוך המקררים במטבח, שם סידר את הסחורה במקרר, וזאת מספר רב של פעמים באותו היום. המרחק בין הרמפה למקררים הוא כ-50 מטר. התובע ביצע את שינוע הסחורה בעגלה מהרמפה למקררים כ- 15-16 פעמים. אחרי השעה 9:00, המשיך בעבודות שונות במטבח.
עבודת שינוע הסחורה מהרמפה למקררים בוצעה בדרך כלל בסיוע עובד נוסף, אולם ביום 22.12.11 בוצעה על ידי התובע לבדו. הגם שככלל, הסחורה המתקבלת בימי חמישי הינה רבה מזו המתקבלת ביתר ימי השבוע, הסחורה אותה נדרש התובע לשנע ביום חמישי הרלבנטי, הוא יום ה- 22.12.11, היתה רבה יותר בהשוואה לימי חמישי אחרים. משעבודת התובע היתה קשה מהרגיל, ומשנדרש הוא לעשותה באופן עצמאי, חייבה עבודתו ביום ה- 22.12.11 מאמץ חריג. את חריגות המאמץ יש להבין גם לאור העובדה כי העבודה באותו היום בוצעה כאשר מצבו הגופני של התובע לא היה כנראה במיטבו. מצבו זה חל לפחות במשך תקופה של שלושה שבועות לפני יום 22.12.11, כעולה מסיכום אשפוז מיום 22.12.11, שם נרשם: "לפי כ שלושה שבועות הופיעה חולשה ברגל שמאל. מזה כ 4 ימין חולשה ביד שמאל". זאת, הגם שהתובע חש כשורה מבחינה סובייקטיבית בעת שביצע את העבודה.
קבענו כי העבודה הפיזית באותו היום בין השעות 7:00-9:00, שהיתה כרוכה במאמץ יוצא דופן מצידו של התובע, מהווה אירוע חריג (להלן- האירוע החריג). הוספנו וקבענו כי ביום 22.12.11 בשעה 14.00, כאשר התובע מצוי לקראת סיום יום עבודתו, הבחינו עמיתיו לעבודה כי מצבו הרפואי אינו תקין. הם הבחינו כי ידו חלשה ונופלת ודיבורו מגומגם. גם התובע עצמו חש באותה עת חולשה. בנוסף לכך התובע צלע. בנקודת זמן זו התפנה התובע מיידית לבית חולים. עפ"י מסמך בי"ח "כרמל", התובע אובחן כסובל מ-CVA ביום 22.12.11.
לאור תשתית עובדתית זו מונתה ביום 10.3.14 פרופ' ויויאן דרורי, מומחית לניורולוגיה, כמומחית-יועצת רפואית מטעם בית הדין (להלן – המומחית) והיא התבקשה להשיב על השאלות הבאות:
"א.מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אשפוזו ב- 22.12.11?
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.