ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בכתב התביעה שהגיש התובע ביום 23.12.16 עתר לחייב את הנתבע לדון ולהחליט בתביעה שהגיש התובע לנתבע ביום 23.1.16 להכיר בו כנפגע עבודה. ביום 19.1.17 עתר התובע למחוק את התביעה ולחייב את הנתבע בהוצאות. בבקשתו ציין התובע כי ביום 13.1.17 – היינו רק לאחר הגשת התובענה כאן - ניתנה החלטה על ידי הנתבע הדוחה את התביעה, וזאת לאחר שהתובע זומן לחקירה אצל הנתבע. התובע טוען כי המתנה של פרק זמן של שנה לשם מתן החלטה על ידי הנתבע בתביעתו הינו בלתי סביר, בפרט שהתובע פנה בפניות שונות לנתבע לזרז את מתן ההחלטה. לאור זאת, עותר התובע לחייב את הנתבע בהוצאות.

2.הנתבע, בתשובתו, מסכים למחיקת התביעה. נטען כי אין מקום לחייב את הנתבע בהוצאות מאחר ופקידת התביעות היתה בקשר טלפוני עם בא כח התובע עובר להגשת התובענה בבית הדין, ועדכנה אותו כי דחית התביעה ביום 26.9.16 נעשתה בטעות. התובע השיב לתשובת הנתבע וטען, בין היתר, כי הטיפול בתביעה התנהל בעצלתיים וכי פקידת התביעות לא פנתה אל בא כח התובע, אלא הוא זה שפנה אל פקידת התביעות.

3.לאור הסכמת הצדדים, אני מורה בזאת על מחיקת התביעה. באשר לחיוב הנתבע בהוצאות – לא מצאתי כי יש מקום בחיוב כזה. נכון הדבר כי חלפה שנה מאז הוגשה התביעה לנתבע ועד שניתנה על ידו החלטה לגופה של התביעה. אין מדובר בפרק זמן זניח. אלא שלא שוכנעתי כי הנתבע נהג בזלזול מכוון בטיפול בתביעה. כך, למשל, מטענות הצדדים ומהמסמכים שצרפו עולה כי התובע נשלח על ידי הנתבע לביצוע בדיקה רפואית בחודש 9/16. כך, למשל, עולה כי הנתבע ערך חקירה בעניינו של התובע, ולשם כך נדרש התובע אף להיות נוכח באותה חקירה. עולה גם כי פקידת התביעות עדכנה את בא כח התובע כי התביעה נמצאת בטיפול. בסופו של דבר ניתנה החלטה לגופה של התביעה בחודש 1/2017. אף אם הדבר נעשה לאחר הגשת התובענה בבית הדין, אין הדבר מלמד בהכרח כי החלטת הנתבע ניתנה רק בעקבות הגשת התובענה או כי היתה נגועה בזלזול מכוון כלפי התובע. לאור כל אלה, ובשים לב לכך כי התובענה התייתרה עוד בשלבים המקדמיים מבלי שנוהל ולו דיון אחד – ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ז, (01 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.