ב"ל 49325-04-14

מבוא:

1.עניינו של פסק דין זה תביעה שהגיש מר א. ב. (להלן: "התובע"), במסגרתו ביקש לחייב את המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") בתשלום גימלת ילד נכה, עבור ילדו הקטין בשיעור של 50% מקצבת היחיד המלאה החל מחודש פברואר 2007.

העובדות:

2.קודם שנדרש לטענות הצדדים נביא את העובדות שמהוות בסיס לתביעה נשוא פסק הדין והן עצמן אינן במחלוקת, כדלקמן:

התובע הינו אביו של י' יליד אוגוסט 2001 (להלן:"הקטין"). למרבה הצער, סובל הקטין מלידה מבעיה רפואית המתבטאת בהעדר שליטה על צרכיו. נוכח מציאות זו הגיש התובע בשנת 2006 לנתבע תביעה לגמלת ילד נכה, ובמסגרתה ביקש תשלום גימלה עבור בנו הקטין. וועדה מדרג ראשון ווועדת ערר (ילד נכה), דחו את התביעה בנימוק כי "תקנות הביטוח הלאומי אינן מאפשרות ניקוד (גימלה) ללקות... זו". בפברואר 2007 שונו הכללים כך שמאותה עת, ילד הסובל מהלקות ממנה סובל הקטין זכאי לגמלת ילד נכה. בחודש דצמבר 2013, הגיש התובע, לנתבע בשנית תביעה לגמלת ילד נכה. התביעה אושרה ופקיד התביעות הכיר בזכאות התובע לגמלת ילד נכה עבור הקטין לתקופה שמיום ה-10.12.12.

טענות הצדדים:

3.בקצירת האומר, בתביעה שלפנינו טען התובע כי משאין חולק כי הקטין סובל מהלקות, אשר הוכרה כמזכה בגמלת ילד נכה מפברואר 2007- מלידה – הוא זכאי לגמלת ילד נכה החל מאותו מועד – פברואר 2007.

4.בכתב ההגנה ובדיון בתביעה הפנה הנתבע לסעיף 296 סעיפים קטנים א' ו-ב' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995, הקובעים מועד להגשת תביעה לגמלת כסף (דוגמאת גמלת ילד נכה) והמגבילים את התקופה בעדה תשלום הגמלה, לעניין זה נקבע שם:

"(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך 12 חודשים מיום בו נוצרה עילת התביעה.