מ.נ. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (קביעת דרגת אי כושר) מיום 15/11/16, אשר קבעה למערערת נכות תפקודית בשיעור 65%.

הרקע העובדתי

2.המערערת, ילידת 1960.

ועדה רפואית שדנה בעניינה של המערערת קבעה לה נכות רפואית צמיתה בשיעור 91% בגין פגימות אורתופדיות (עמו"ש, קרסולים), סכרת ותת פעילות בלוטת התריס, כאבי ראש וכאבים ראומטיים וליקויים נוספים, לרבות עודף משקל וקשיי נשימה, הגורמים להפרעות בשינה.

ועדה רפואית לעררים (אי כושר) אשר דנה בעניינה של המערערת ביום 22/9/14, לאחר שהעניין הוחזר אליה בהתאם להחלטת חברי הרשם (כתארו אז) ת. סילברה (תיק 44130-09-14) קבעה לה דרגת אי כושר בשיעור 65%.

המערערת הגישה ערעור לבית הדין (תיק 44601-11-14) שבמסגרתו הסכימו הצדדים כי עניינה של המערערת יושב בשלישית לועדת ערר. הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין היתה כדלקמן:

"בהמלצת בית הדין הגענו להסכמה לפיה עניינה של המערערת יושב אל הוועדה לעררים (אי כושר) על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש, לאחר שתתן דעתה לליקוייה הרפואיים של המערערת ולהשפעתם על תפקודה. כמו כן, תתן הוועדה דעתה לעברה התעסוקתי של המערערת.

המערערת וב"כ תוזמנה לטעון בפני הוועדה ותהיינה רשאיות להציג בפניה כל מסמך הקודם למועד התכנסותה (16.9.14).

החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת."

3.בהתאם לאמור בפסק הדין הוחזר עניינה של המערערת לועדה הרפואית אשר קיימה דיון בעניינה ביום 15 וקבעה כי לא מצאה לשנות ממסקנתה לפיה דרגת אי הכושר של התובעת עומדת על 65%.

טענות הצדדים

4.המערער אשר לא הייתה מיוצגת בהליך, ציינה בהודעת הערעור כי היא סובלת מדיכאון תגובתי מאז שנת 2000. וכן צירפה חוות דעת פסיכודיאגנוסטית מיום 10/2/16.