פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע, נפגע בקרסול שמאל במדרגות בניין מקום מגוריו – האם מדובר ב"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק, זו השאלה העומדת להכרעה בתובענה שלפניי.

העובדות וטענות הצדדים

1. התובע, תושב לוד, יליד 1961, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה בחברת ת.מ.מ תעשיות מזון מטוסים בע"מ כאחמ"ש, שכיר.

    

2. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע מיום 16.2.23, ולפיו "לאחר סיום עבודתו ובעת שהיה בדרכו לביתו, נחבל ברגלו בגרם המדרגות של הבניין" (להלן: "האירוע" או "התאונה").

    

3. ביום 12.7.23 דחה הנתבע את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע מן הטעם כי התובע לא נפגע בתאונה בעבודה או בדרך ממנה למעונו.

    

4. לטענת התובע, הוא נפגע בדרכו מן עבודתו למעונו, בחדר המדרגות של הבניין המשותף בו התגורר.

    

5. לטענת הנתבע, האירוע התרחש במדרגות ביתו של התובע, אשר בשליטתו ונמצא בתחום ביתו הפרטי ולפיכך, אין מדובר בתאונת עבודה.

    

   ההליך בבית הדין

    

6. ביום 19.3.24 התקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת העמיתה חנה טרכטינגוט, בסיומה ביקש הנתבע לבחון את עמדתו מחדש בשים לב להצהרתו של התובע כי התאונה התרחשה במדרגות המשותפות.

    

7. ביום 4.4.24 הודיע הנתבע כי לאחר היוועצות, דחיית התביעה נותרה בעינה נוכח פערים בגרסתו של התובע המטילים ספק במהימנותו.

    

8. לפיכך, ביום 7.4.24 בית הדין הורה לתובע להגיש תצהירים והתיק הועבר לשמיעת ראיות. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם רעייתו גב' פלונית ובתום הדיון בית הדין הורה לנתבע להודיע עמדתו בהליך לאחר קבלת תמליל פרוטוקול הדיון.

    

9. ביום 27.7.24 הודיע הנתבע כי הוא עומד על דחיית התביעה. לפיכך, באותו יום בית הדין הורה לצדדים להגיש סיכומי טענות בכתב. התובע הגיש את סיכומיו ביום 9.9.25 והנתבע הגיש סיכומים מטעמו ביום 21.10.25.

    

   דיון והכרעה

    

10. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 מגדיר את המונח "תאונת עבודה" כך:

     

    "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלוח יד."

     

11. סעיף 80 לחוק מרחיב הגדרה זו גם לתאונות המתרחשות בדרך לעבודה או ממנה. ההרחבה הנוגעת לענייננו מעוגנת בסעיף 80(1) לחוק לאמור:

     

    "חזקת תאונה בעבודה

    80.רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם-

     

    (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;..."

     

12. הסייג להרחבה שבסעיף 80 קבוע בסעיף 81 לחוק לאמור:

    "הפסקה וסטיה

    81 (א)תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

     

    (ב)בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה:

     

    (1)כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם;

    (2)כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל.

     

13. בפסק הדין המנחה בעניין איילת מזרחי ואח', נקבעו הדברים הבאים:

     

    "לאור הוראות החוק, בבואנו לבחון אם תאונה שארעה לעובד בדרך לעבודה או בחזרה ממנה בשל "סיכוני הדרך" באה בגדרה של "תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 80(1) לחוק, יש לבחון תחילה אם העובד היה במקטע דרך שחל עליו החוק, לענייננו – האם העובד היה בדרך מהמעון לעבודה. קרי, האם תחילת הדרך היתה במעון וסיומה המיועד היה בעבודה, ולהיפך לגבי החזרה.

     

    בחינה זו נעשית לא רק לפי המסלול הפיסי של הדרך (התוואי), אלא גם בשים לב למטרה ולתכלית הנסיעה (או ההליכה) בדרך. קרי, האם מטרת היציאה לדרך היתה כדי להגיע מן המעון לעבודה או מן העבודה למעון . ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך היתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה, הרי שהעובד לא יחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק, אף אם התאונה ארעה בתוואי הדרך המקובלת שבין המעון לעבודה ואף אם העובד טרם "הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל" .

     

    למבחן המטרה נודעת חשיבות יתרה. שכן, על מנת לענות על השאלה האם העובד היה בדרך מהמעון לעבודה ורק סטה ממנה או שמא היה בדרך למקום אחר, ולאחר מכן מהמקום האחר לעבודה (או למעון) "המבחן המרכזי הוא, ככלות הכל, אם נסע העובד לעבודתו, או שעשה לעצמו" .

    ...

    הפסיקה שזורה מקרים רבים בהם ארעה התאונה בתוואי הדרך שמהמעון לעבודה או מהעבודה למעון, אך התאונה שארעה בתוואי הדרך לא הוגדרה כתאונת עבודה. זאת, לאחר שנקבע כי הנסיעה לא היתה במטרה להגיע לעבודה או למעון, אלא ל"יעד אחר", ולכן, "הנסיעה" לעבודה או למעון הפכו לשני מקטעי נסיעה כך שהתאונה לא באה בגדרה של תאונת עבודה."

     

14. הפסיקה עמדה על ההבדל בין עצירה שהיא לצורך "הפסקה/סטייה קלה", לבין עצירה שהיא "הפסקה/או סטייה של ממש". "הפסקה קלה" היא זו אשר בגינה ניתן לסווג את האירוע כתאונת עבודה.

     

15. בבואנו לבחון "הפסקה של ממש", תישקל מהות הסטייה, מטרתה והקשר שלה לעבודת המבוטח. לעניין כימות מידת הסטייה, נקבעה הלכה לפיה בהכרעה יכולה להישקל גם מידת הסטייה יחסית לדרך, אולם תמיד תובא בחשבון מהות הסטייה ומטרתה.

     

    מהכלל אל הפרט

     

     

16. המחלוקת בין הצדדים מצומצמת לשאלה עובדתית אחת: האם נפגע התובע בדרכו מן העבודה לביתו, כטענתו, או שמא נפגע בתוך ביתו, כטענת הנתבע. לא הייתה בין הצדדים מחלוקת כי אילו הפגיעה הייתה בתוך הבית היא לא הייתה מקימה זכאות להכרה כתאונת עבודה, בעוד שפגיעה בדרך מן העבודה לבית עשויה לבוא בגדר סעיף 80(1) לחוק.

     

17. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות והטענות, מצאנו להעדיף את גרסת התובע. עדותו ועדות רעייתו היו מהימנות, קוהרנטיות, ועקביות בתיאור מקום האירוע והשתלשלות הדברים לאחריו, ולא מצאנו כי נפלו בהן סתירות מהותיות שיש בהן כדי לערער את גרסת היסוד.

     

18. בטופס התביעה התובע מסר את גרסתו, כדלקמן:

     

    "בעת עליה במדרגות הכניסה לבית התעקמה הרגל שגרם לשבר בקרסול ..."

     

19. בכתב התביעה, התובע מסר את הגרסה שלהלן:

     

    "ביום 16.2.2023, לאחר סיום עבודתו ובעת שהיה בדרכו לביתו, חבל ברגלו בגרם המדרגות בחדר המדרגות של הבניין המשותף בו מתגורר"

     

20. בתצהיר עדותו הראשית התובע תיאר את האירוע באופן הבא:

     

    "אנחנו מתגוררים בניין משותף עם ארבעה דיירים והכניסה לדירתנו היא מהקומה השנייה ולכן הגעתי לבניין וכשהגעתי למעלית ראיתי שהיא בקומה השניה, לכן במקום להמתין למעלית התחלתי לעלות ברגל בגרם המדרגות של הבניין. במהלך העליה במדרגות, החלקתי, הקרסול שלי התעקם ונפלתי על המדרגות".

     

21. גרסתו של התובע הייתה עקבית, ונתמכה בעדות בת זוגתו ובכלל המסמכים שעמדו בפנינו.

     

22. הנתבע ייחס משקל מכריע לשעת הקבלה במוקד הרפואי ("01:07") ולבחירת מוקד מרוחק יחסית (במודיעין), וטען כי אלה אינם מתיישבים עם פגיעה בשעה 22:20–22:30 בדרכו של התובע לביתו. ואולם, רישום שעת "קבלה" במוקד רפואי אינו בהכרח שעת ההגעה הפיזית למקום; הוא עשוי לשקף את מועד פתיחת הרשומה או מועד תחילת טיפול לאחר המתנה ולפיכך השעה הטבועה על הרשומה הרפואית לא תיזקף לחובתו של התובע. בכל מקרה, התובע ורעייתו העידו כי נסעו למספר מוקדים רפואיים טרם ההגעה למוקד בו זכה לטיפול, אלה היו סגורים ולכך ייחסו את פער הזמנים מהתאונה לטיפול, ולא מצאנו כי עדותם בעניין זה הייתה בלתי סבירה.

     

23. בדומה לאמור, העובדה שבתעודה הרפואית נרשמה אמירה כללית כי התובע נחבל "בביתו" איננה אנמנזה רפואית השוללת את גרסתו של התובע שלפיה נפגע בגרם המדרגות המוביל לדירתו בבניין משותף. רישומים רפואיים נועדו בראש ובראשונה לצרכים טיפוליים, ולעיתים כוללים תיאור כללי שאינו מבחין בין דקויות משפטיות – מבחינת הטיפול הרפואי אין הבדל אם התובע נפגע במדרגות של הבניין המשותף או במדרגות דירתו המצויה בבניין.

     

24. הנתבע הוסיף והפנה לטופס בל/250 שם נרשם מפי המעסיק, כדלקמן:

     

    "על פי דברי העובד כסיים לעבוד במשמרת צהריים עלה במדרגות בביתו סובב את הרגל".

     

25. עיון בטופס בל/250 מלמד כי המעסיק עשה שימוש בניסוח כללי, הן ביחס למקום האירוע והן ביחס לאיבר שנפגע. כפי שהמעסיק ציין באופן כללי כי העובד "סובב את הרגל", מבלי לדייק אם מדובר בקרסול, כך אין לייחס לניסוח "במדרגות בביתו" משמעות מדויקת השוללת אפשרות לפגיעה בגרם המדרגות של הבניין המשותף.

     

26. טענת הנתבע להימנעות התובע מהבאת ראיות נוספות כדוגמת עדות המעסיק או דו"ח איכון, אינה מקובלת עלינו. בהינתן התרשמותנו הישירה ממהימנות העדויות והיעדר תשתית ראייתית נגדית ממשית למיקום האירוע, אינני סבור כי יש לזקוף לחובת התובע אי-הבאת ראיות אלה באופן המצדיק דחיית התביעה. מעבר לכך, המעסיק לא היה נוכח עם התובע בזמן התאונה ולפיכך זימונו לדיון לא היה מעלה או מוריד. כמו כן, דו"ח איכון אינו מאפשר להבין בין גרם המדרגות הפנימי של הבניין לבין גרם המדרגות הפנימי של הדירה, שכן מבחינה טכנולוגית מדובר באותו מיקום מרחבי. איכון סלולרי מבוסס על קליטת אות מתא תקשורת בעל טווח כיסוי רחב, ואינו בעל רזולוציה מרחבית או אנכית המאפשרת הבחנה בין נקודות שונות המצויות באותו מבנה פיזי.

     

27. הנתבע עצמו לא הציג ראיות ישירות לסתירת גרסת התובע באשר למקום האירוע והסתפק בהסקות נסיבתיות הניתנות להסבר סביר.

     

28. בנסיבות אלה, ומשמצאנו כי גרסת התובע הוכחה במאזן ההסתברויות, אנו קובעים כי התאונה אירעה בדרכו של התובע מן העבודה לביתו, בגרם המדרגות בבניין המשותף. ממילא, האירוע נכנס לגדר "תאונה שאירעה בדרך ממקום העבודה למעון" לפי סעיף 80(1) לחוק.

     

29. לאור האמור לעיל התביעה מתקבלת והאירוע מיום 16.2.23 מוכר כתאונת עבודה.

     

30. בנסיבות אלה, ובשים לב כי הדחייה של המוסד הייתה עובדתית בלבד, הרי שאין מקום למינוי מומחה. עניינו של התובע יועבר לבחינה רפואית והמשך טיפול על ידי המוסד.

     

31. המוסד יישא בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ה טבת תשפ"ו, (14 ינואר 2026),  בהעדר הצדדים.

     

    גב' אורנה אבידן, נציגת ציבור (עובדים)		כאמל אבו קאעוד, שופט בכיר		מר יואל פלדי, נציג ציבור (מעסיקים)